אוקיי, חמש דקות. זה הזמן שיש לי לפני שאני צריכה לצאת, וזה תמיד מרגיש כמו מרוץ נגד השעון. את מכירה את זה, נכון? בין אם זה ילדים, מיילים, או סתם ניסיון להבין איפה לעזאזל המפתחות, תמיד יש משהו. אבל דווקא בחמש דקות האלה גיליתי משהו קטן שעושה את כל ההבדל. וזה לא מה שאת חושבת.
תמיד חשבתי שאיזון זה משהו שצריך לתכנן, להכניס לטבלאות אקסל, לרדוף אחריו כמו אחרי איזה חד קרן ורוד. שנים קראתי את כל הבלוגים, את כל ה"5 טיפים לאיזון מושלם" האלה, ורק הרגשתי יותר אשמה.
אז מה הסוד?
נשמע מוזר, אבל זה התחיל מאמונה תפלה. כן, כן, אני יודעת מה את חושבת. אבל תקשיבי לי רגע.
פעם, כשהייתי ממש לחוצה לפני מצגת חשובה בעבודה (כן, אותה אחת שכמעט פוטרתי בגללה אחר כך, סיפור ארוך), מצאתי על הרצפה מטבע של שקל. הרמתי אותו, בלי לחשוב יותר מדי, ופתאום הרגשתי קצת יותר רגועה. בלי קשר, המצגת הלכה לא רע.
זהו. שם זה התחיל.
עכשיו, אני לא אומרת לך להתחיל לחפש מטבעות על הרצפה (למרות שאף פעם לא מזיק), אבל הבנתי משהו חשוב: האיזון שלי לא תלוי בלו"ז מושלם או ברשימת מטלות אינסופית. הוא תלוי בזה שאני אאפשר לעצמי רגעים קטנים של הפסקה, רגעים מטופשים אולי, אבל רגעים שמזכירים לי שאני קיימת מעבר לעבודה ולדאגות.
זה נשמע פשוט, נכון? אבל כמה פעמים ביום את עוצרת באמת?
אני יודעת שאני לא עצרתי מספיק. עד שקראתי את המחקר הזה על איך רגעים קצרים של מודעות משפרים את הפרודוקטיביות ואת הרווחה הנפשית שלנו (Kabat-Zinn, J. (2003). Mindfulness-based interventions in context: Past, present, and future. Clinical Psychology: Science and Practice, 10(2), 144-156.). פתאום הבנתי שמה שעשיתי עם המטבע היה סוג של מיני-מדיטציה.
אז מה אני עושה בחמש דקות האלה?
משתנה. לפעמים אני פשוט שותה קפה בשקט בלי לבדוק מיילים. לפעמים אני מקשיבה לשיר אחד שלם. לפעמים אני עושה מתיחות קטנות. לפעמים אני אפילו... יוצאת החוצה לרגע ומסתכלת על העצים.
תאמיני לי, זה לא תמיד קל. יש ימים שאני מרגישה שאני חייבת לנצל כל שנייה כדי לענות על עוד מייל או לתקתק עוד משימה. אבל אז אני מזכירה לעצמי את המטבע ההוא.
זה לא קסם. זה פשוט תזכורת. תזכורת לעצור, לנשום, להיות קצת מטופשת, ולזכור שאני יותר מסך כל המשימות שלי.
למה דווקא אמונה תפלה? כי זה עובד בשבילי.
אולי לך זה יהיה משהו אחר. אולי זה יהיה ציטוט אהוב, או תמונה של הילדים, או סתם נשימה עמוקה. העיקר זה למצוא משהו שמחזיר אותך לרגע הזה, משהו שמזכיר לך שאת בסדר, גם אם הכל מסביב מרגיש כמו כאוס.
אל תצפי לאיזון מושלם. זה לא קיים.
האיזון הוא לא איזו מטרה סופית שצריך להשיג. הוא תהליך, הוא ריקוד, הוא ניסיון מתמיד למצוא את המקום הזה בין הכל. לפעמים נופלים, לפעמים קמים, ולפעמים מוצאים מטבע על הרצפה.
מה יהיה הרגע שלך היום?
רגע, אני חייבת לרוץ! העבודה מחכה. אבל אני מקווה שמצאת כאן משהו קטן שיעזור לך. ואם לא, לפחות קיבלת סיפור על מטבע ואישה אחת שמנסה לא לאבד את זה לגמרי.
אז יאללה, בואי נתחיל את היום הזה. ביחד.
