האמת? פעם חשבתי שאמון זה משהו גרנדיוזי. כמו לבנות גשר ענק – הצהרות בומבסטיות, הבטחות שאי אפשר לעמוד בהן, אירועים דרמטיים. טעיתי בגדול. גיליתי שאמון אמיתי נבנה כמו בית – לבנה על לבנה, רגע אחרי רגע, בשיחות קטנות, במעשים יומיומיים, בהקשבה אמיתית.
ואז הבנתי משהו מטלטל: האמון לא נבנה רק ברגעים הגדולים, הוא נבנה, או מתפורר, דווקא ברגעים הקטנים.
אני זוכרת תקופה בעבודה, כשהייתי מנהלת צוות צעירה ונלהבת. רציתי להרשים, להוכיח את עצמי. הייתי נותנת מענה לכל אימייל תוך דקות, מבטיחה הרים וגבעות, וכמובן – לא תמיד עומדת בהבטחות. חשבתי שאני משדרת מסירות, אבל בפועל? יצרתי תחושה של חוסר אמינות.
יום אחד, אחת העובדות שלי, שירן, אמרה לי משהו שגרם לי לעצור. "נעמה," היא אמרה בשקט, "אני מעריכה את הרצון שלך לעזור, אבל לפעמים אני מרגישה שאת מבטיחה יותר מדי, ולא מספיק מקיימת."
בום.
זה כאב, אבל זה היה שיעור חשוב. התחלתי לשים לב לדקויות. לא להבטיח הבטחות שווא, אלא להיות כנה לגבי מה שאני יכולה לספק. להקשיב באמת, גם כשאין לי זמן. לענות לאימייל ב"אני אבדוק את זה ואחזור אליך עד מחר בצהריים" במקום "מיד!" ואז לשכוח.
וזה עבד. לאט לאט, ראיתי את האמון גדל. לא בזכות איזה נאום חוצב להבות או פרויקט מטורף שהובלתי, אלא בזכות אלפי רגעים קטנים של כנות, הקשבה, ועמידה במילה שלי.
אז איך עושים את זה בפועל? איך הופכים את ה"רגעים הקטנים" לבסיס למערכות יחסים חזקות?
הקשבה פעילה: מעבר לשמיעה - הבנה אמיתית
הקשבה פעילה זה לא רק לחכות לתורך לדבר. זה באמת להקשיב. להבין את נקודת המבט של האדם שמולך, גם אם את לא מסכימה איתה. זה לשאול שאלות המשך, להראות עניין אמיתי.
אני אוהבת את הגישה של סטיבן קובי, מחבר הספר "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד", שאומר: "Seek first to understand, then to be understood." (נסה להבין קודם, ואז להיות מובן). זה כל כך פשוט, אבל כל כך עוצמתי.
אבל רגע, בואו נהיה כנות. כמה פעמים קרה לכן שהקשבתן, אבל הראש שלכן כבר היה במקום אחר? חושבות על מה אתן הולכות להגיד, או מה אתן צריכות לעשות אחר כך? אני מודה, גם לי זה קורה.
אז איך מתגברים על זה? טיפ קטן: תרגלו מיינדפולנס. זה אולי נשמע קלישאתי, אבל זה עובד. כמה דקות של מדיטציה ביום יכולות לעזור לכן להיות יותר נוכחות ברגע, וכתוצאה מכך – להקשיב טוב יותר.
עקביות: השגרה היומיומית של האמון
אמון לא צומח ממעשים הרואיים בודדים, אלא ממעשים עקביים. זה אומר להיות שם עבור האנשים שסומכים עליך, גם כשזה לא נוח. זה אומר לעמוד במילה שלך, גם כשאת מתפתה לשנות אותה.
עקביות זה לא בהכרח לעשות הכל מושלם, זה גם להודות בטעויות. אם טעית, תודי בזה. אל תנסי לטייח, אל תנסי להאשים אחרים. פשוט תודי, תתנצלי, ותלמדי מהטעות.
לפני כמה שנים, קראתי מחקר מעניין על עקביות ואמון בעולם העסקי. המחקר הראה שחברות שמקפידות על עקביות במסרים שלהן, באיכות המוצרים שלהן, ובשירות הלקוחות שלהן, זוכות לאמון רב יותר מהלקוחות שלהן. זה נשמע מובן מאליו, אבל זה משהו שקל לשכוח אותו בתוך הכאוס של היומיום. (מקור: Edelman Trust Barometer)
פגיעות: הכוח שבלהיות לא מושלמת
פגיעות היא אולי הדבר האחרון שאתן מצפות שאגיד לכן, אבל היא קריטית לבניית אמון. אנשים סומכים על אנשים שהם רואים אותם כבני אדם, עם חולשות ופגמים. הם לא סומכים על אנשים שמשדרים שלמות מזויפת.
פגיעות זה לא להתלונן כל הזמן או לשתף בפרטים אישיים מדי. זה פשוט להיות אמיתית. להודות כשאת לא יודעת משהו. להראות שאת גם בן אדם, עם רגשות ומחשבות.
אני חושבת על ברנה בראון, חוקרת הפגיעות המפורסמת, שאומרת: "Vulnerability is not weakness. Vulnerability is our most accurate measure of courage." (פגיעות היא לא חולשה. פגיעות היא המדד המדויק ביותר לאומץ שלנו). זה כל כך נכון. זה דורש אומץ להראות את הפגיעות שלנו, אבל זה משתלם.
לפני כמה שנים, כשהתחלתי את הבלוג שלי, פחדתי מאוד. פחדתי לחשוף את המחשבות שלי, את הרגשות שלי, את הפחדים שלי. אבל אז החלטתי לנסות. התחלתי לשתף בכישלונות שלי, בתהליך הלמידה שלי, בתובנות שלי. ומה שקרה היה מדהים. אנשים התחילו להזדהות איתי, להתחבר אליי, לסמוך עליי.
הנה עוד תובנה קטנה: הפחד הכי גדול שלנו הוא לא מכישלון, אלא מלהיות חשופים.
אבל גם כאן, יש מגבלות. פגיעות צריכה להיות אותנטית, ולא מניפולטיבית. היא צריכה להיות מכוונת, ולא אקראית. היא צריכה להיות מותאמת לקונטקסט, ולא מוגזמת.
אז מה הלאה? איך לוקחים את כל התובנות האלה, והופכים אותן למציאות? איך בונים מערכות יחסים חזקות, שמבוססות על אמון, בחיים האישיים והמקצועיים?
התשובה היא להתחיל בקטן. לבחור רגע אחד, שיחה אחת, מערכת יחסים אחת, וליישם את העקרונות האלה. להקשיב יותר, להיות עקביות יותר, להראות יותר פגיעות.
אני יודעת, זה לא קל. זה דורש מאמץ, זה דורש תרגול, זה דורש אומץ. אבל זה שווה את זה. כי בסופו של דבר, מערכות יחסים חזקות, שמבוססות על אמון, הן הדבר הכי חשוב בחיים.
אני מסיימת עם שאלה: איזה רגע קטן אחד אתן יכולות ליצור היום, כדי לבנות יותר אמון במערכות היחסים שלכן?