אני זוכרת את עצמי יושבת סביב שולחן החג, מחייכת בנימוס בזמן שאני מקשיבה לדודה מספרת בפעם המי יודע כמה על הטיול שלה לאיטליה. בתוך תוכי רציתי פשוט לברוח. זה לא שהיא לא מעניינת, זה פשוט... לא משנה כמה ניסיתי, לא הצלחתי להרגיש חיבור אמיתי. זה היה כמו טקס חסר פשר, שאני חייבת לעבור אותו כדי לשמור על שלום המשפחה.
איך ייתכן שאנחנו, אנשים מודרניים ואינדיבידואלים, עדיין כבולים לחוקים לא כתובים שגורמים לנו לעשות דברים שאנחנו לא באמת רוצים? תמיד תהיתי אם זה רק אני, אבל אז התחלתי לדבר עם חברות, קולגות, ואפילו סתם אנשים שפגשתי בתור לקפה. גיליתי שאני ממש לא לבד. כולנו שבויים באיזושהי רשת סבוכה של ציפיות משפחתיות, מסורות, והרגלים שפשוט... קשה לשבור.
האם אנחנו באמת צריכים להקריב את האותנטיות שלנו על מזבח שלום המשפחה? זו השאלה שרדפה אותי, והיא זו שהובילה אותי לחקור לעומק את הנושא של "חוקים לא כתובים".
מה זה בכלל "חוק לא כתוב"?
חשבתם פעם למה אתם ממשיכים להגיע לארוחות שישי אצל סבתא, למרות שאתם יודעים שזה ייגמר בדיון פוליטי סוער ובחילופי האשמות? או למה אתם תמיד מציעים עזרה לאח שלכם, למרות שהוא אף פעם לא מחזיר טובה? אלו הם החוקים הלא כתובים של המשפחה – הכללים הסמויים שמכתיבים את ההתנהגות שלנו, לעיתים קרובות בלי שאנחנו בכלל מודעים להם.
לפי הפסיכולוגית המשפחתית ד"ר אפרת נחמני-רובין, חוקים אלו מתגבשים לאורך שנים של אינטראקציה משפחתית, והם נועדו במקור לשמור על יציבות ועל לכידות. אבל מה קורה כשהם מתחילים לחנוק אותנו?
מאיפה זה בכלל מגיע? (קצת היסטוריה משפחתית)
אני זוכרת שסבתא שלי, עליה השלום, תמיד הייתה אומרת: "משפחה זה הדבר הכי חשוב בעולם". היא גדלה בתקופה שבה משפחה הייתה רשת הביטחון היחידה, והיא העבירה את המסר הזה הלאה לדורות הבאים. זה מקסים, אבל גם קצת מלחיץ. כי מה קורה אם אני לא מצליחה לעמוד בציפיות האלה? האם אני אוטומטית נחשבת ל"בת לא טובה"?
האנתרופולוגית מרגרט מיד (כן, זו שחקרה שבטים נידחים!) טענה שהרבה מהחוקים הלא כתובים שלנו נובעים מניסיון לשחזר את המודלים המשפחתיים שגדלנו עליהם. אם גדלנו במשפחה שבה כולם הסכימו עם כולם (לפחות כלפי חוץ), אנחנו ננסה לשחזר את ההרמוניה הזאת גם במשפחה שלנו. גם אם זה אומר להדחיק את הרגשות האמיתיים שלנו.
כשהחוקים הלא כתובים הופכים לבעיה (וזה קורה)
אני מודה, גם אני נפלתי בפח הזה לא פעם. ניסיתי לרצות את כולם, להימנע מעימותים, ולשמור על השקט בכל מחיר. אבל אז הבנתי שזה בא על חשבון האושר שלי. התחלתי להרגיש כמו שחקנית בסרט משפחתי, ולא כמו הבמאית של החיים שלי.
אחת הבעיות המרכזיות עם החוקים הלא כתובים היא שהם לא מאפשרים לנו להיות אותנטיים. אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים לשחק תפקיד מסוים, כדי להתאים את עצמנו לציפיות של המשפחה. זה יכול להוביל לתסכול, לכעס מודחק, ואפילו לניתוק רגשי.
איך מזהים חוק לא כתוב? (מבחן קטן)
קחו רגע לחשוב על המשפחה שלכם. האם יש דברים שאתם עושים או לא עושים באופן אוטומטי, בלי לחשוב עליהם יותר מדי? האם יש נושאים שאסור לדבר עליהם בארוחות משפחתיות? האם יש תפקידים מסוימים שכל אחד מבני המשפחה ממלא? אם עניתם "כן" על אחת מהשאלות האלה, סיכוי טוב שאתם פועלים לפי חוק לא כתוב.
לדוגמה: במשפחה שלי, תמיד היה אסור לדבר על כסף. זה נחשב לנושא רגיש ולא מנומס. אבל מה קורה כשאני צריכה עזרה כלכלית ולא יכולה לבקש אותה מהמשפחה שלי? החוק הזה, שנועד כביכול להגן על הכבוד שלנו, בעצם מנע ממני לקבל תמיכה אמיתית.
איך אפשר לשנות את המשוואה? (זהירות, זה לא קל)
אז מה עושים? האם אנחנו צריכים להתחיל למרוד בכל החוקים הלא כתובים של המשפחה? לא בהכרח. אבל כן, אנחנו צריכים להתחיל לחשוב עליהם בצורה ביקורתית, ולבחור באילו מהם אנחנו רוצים להמשיך לקיים.
הנה כמה טיפים שאספתי בדרך:
- דברו על זה: הצעד הראשון הוא להעלות את החוקים הלא כתובים למודעות. דברו עם בני המשפחה שלכם על איך הם משפיעים עליכם, ונסו להבין מאיפה הם הגיעו.
- הציבו גבולות: זה בסדר להגיד "לא". זה בסדר להביע את הדעה שלכם, גם אם היא שונה מזו של שאר בני המשפחה. זה בסדר לדאוג לעצמכם, גם אם זה אומר להקריב קצת את שלום המשפחה.
- היו סבלניים: שינוי דפוסים משפחתיים לוקח זמן. אל תצפו לשינוי מיידי, ותהיו מוכנים להתמודד עם התנגדות.
אני יודעת, זה נשמע קל על הנייר, אבל במציאות זה יכול להיות מאוד מאתגר. אני זוכרת פעם אחת שהעזתי להביע את דעתי הפוליטית בארוחת חג. זה גרם לסערה של ממש, אבל זה גם פתח פתח לשיחה אמיתית. הבנתי שאני לא צריכה להסכים עם כולם, כדי להיות חלק מהמשפחה.
מקורות השראה (קצת מחוץ לקופסה)
אני מוצאת השראה דווקא בספרים על גידול ילדים! כן, כן, אני יודעת שזה נשמע מוזר. אבל בספרים כמו "הורים טובים דיים" של ברונו בטלהיים, יש תובנות מדהימות על איך ליצור סביבה משפחתית בריאה, שמכבדת את הצרכים של כל אחד מבני המשפחה. למדתי שאפשר לאהוב אחד את השני, גם אם לא תמיד מסכימים על הכל.
וגם, האמת, סדרות טלוויזיה טובות יכולות להיות מקור מעולה לתובנות. תראו את "משפחה מודרנית" – היא אמנם קומית, אבל היא גם מציגה מגוון רחב של דינמיקות משפחתיות, ומראה שאפשר להיות משפחה גם אם אתם לא עונים על הסטריאוטיפ הקלאסי.
מה הלאה? (המסע רק התחיל)
אני עדיין בתהליך של למידה ושינוי, ועדיין יש לי רגעים שאני מרגישה שאני חוזרת לדפוסים הישנים. אבל אני מאמינה שאם נהיה מודעים לחוקים הלא כתובים של המשפחה שלנו, נוכל להתחיל לבחור באילו מהם אנחנו רוצים להמשיך לקיים, ובאילו אנחנו רוצים לשנות.
אני לא יודעת מה יהיה בעתיד, אבל אני יודעת דבר אחד: אני רוצה לחיות חיים אותנטיים, גם אם זה אומר לעשות קצת בלאגן בדרך.
אני תוהה, מה החוק הלא כתוב שהכי משפיע עליכם? אשמח לשמוע את הסיפורים שלכם בתגובות!
