אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול. עמדתי במטבח, סכין ביד, מנסה לחתוך מלפפון לסלט בצורה מושלמת. אבל המלפפון? הוא פשוט סירב לשתף פעולה. חתכתי שוב, ושוב, והפעם זה כבר היה נראה כמו מרק מלפפונים.
באותו רגע, הילדה שלי, אז בת שלוש, ניסתה "לעזור" לי עם העגבניות. עגבניות מעוכות בכל מקום. רתחתי. כעסתי. הרגשתי שאני מאבדת שליטה על הכל.
זה נשמע מוכר?
זה היה הרגע שבו הבנתי משהו חשוב: שליטה היא אשליה.
ואם אני אגיד לך שהשחרור הזה הוא לא רק אפשרי, אלא הוא גם הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות למשפחה שלך?
אני לא אומרת לך לוותר על הכללים, חלילה. אני מדברת על לשחרר את הצורך הבלתי פוסק לנהל כל פרט, לשלוט בכל תוצאה.
אז איך עושים את זה? בואי נצא למסע הזה ביחד, בסדר?
השלב הראשון: להבין למה אנחנו בכלל צריכות שליטה
זה מצחיק, אבל גיליתי שהרבה פעמים השליטה היא בעצם מסכה לפחד. פחד מכישלון, פחד ממה יגידו, פחד שהילדים שלנו לא יהיו "מספיק טובים".
ד"ר ברנה בראון, חוקרת הבושה והפגיעות, מדברת על זה המון. היא מסבירה שהפרפקציוניזם הוא מנגנון הגנה מפני בושה. אנחנו מנסים להיות מושלמים כדי להימנע מביקורת. (Brown, B. (2010). The Gifts of Imperfection: Let Go of Who You Think You're Supposed to Be and Embrace Who You Are. Hazelden.)
אבל מה אם נשחרר את הצורך להיות מושלמות? מה אם נאפשר לעצמנו ולמשפחה שלנו להיות… אנושיים?
ההתנסות האישית שלי: הפיצה שהצילה את השבת
אני זוכרת שבת אחת, כשניסיתי לאפות פיצה ביתית מושלמת. השקעתי שעות בהכנות, והתוצאה הייתה… איך נאמר בעדינות? אסון. הבצק היה קשה כמו אבן, והרוטב היה חמוץ מדי.
הייתי מרוסקת. הרגשתי שכל השבת נהרסה. ואז, הילדים שלי, מלאי אהבה, אמרו לי: "אמא, זה עדיין טעים! לפחות ניסינו!"
הם צדקו. זה לא היה מושלם, אבל זה היה ביחד. מאז, אני הרבה יותר סלחנית כלפי עצמי. ואת יודעת מה? גם הפיצות שלי השתפרו פלאים.
אבל רגע, איך זה קשור לשליטה?
זה קשור להבנה שהזיכרונות הכי יפים לא תמיד נוצרים ברגעים המושלמים. הם נוצרים דווקא ברגעים הלא מושלמים, ברגעים הספונטניים, ברגעים שבהם אנחנו מאפשרים לדברים לקרות מעצמם.
השלב השני: להגדיר מחדש מה זה "הצלחה"
תחשבי על זה: מה את באמת רוצה עבור הילדים שלך? שהם יהיו מושלמים? או שהם יהיו מאושרים?
אני יודעת, זו שאלה קשה. כי ברור שאנחנו רוצות את שניהם. אבל האמת היא שהרבה פעמים אנחנו מבלבלות בין השניים. אנחנו חושבות שאם הילדים שלנו יצליחו בלימודים, בספורט, ובכל תחום אחר, הם יהיו מאושרים.
אבל מה אם זה הפוך? מה אם האושר הוא זה שמוביל להצלחה, ולא ההפך?
מחקרים מראים שאנשים מאושרים הם יותר יצירתיים, יותר פרודוקטיביים, ויותר מצליחים באופן כללי. (Lyubomirsky, S., King, L., & Diener, E. (2005). The benefits of frequent positive affect: Does happiness lead to success?. Psychological Bulletin, 131(6), 803–855.)
אז במקום להתמקד בשליטה על התוצאות, בואו נתמקד ביצירת סביבה תומכת ואוהבת, שבה הילדים שלנו יכולים לפרוח.
השלב השלישי: להגיד "כן" לבלגן (לפעמים)
אני יודעת, זה קשה. במיוחד אם את כמוני, שאוהבת שהכל מסודר ומאורגן. אבל האמת היא שהבלגן הוא חלק בלתי נפרד מהחיים. הוא חלק מהיצירתיות, מהחקירה, מהלמידה.
תני לילדים שלך להתלכלך, לצייר על הקירות (עם צבע שניתן לניקוי, כמובן), לבנות ארמונות בחול. תני להם לחקור, להתנסות, ולעשות טעויות.
כי הטעויות הן אלו שמלמדות אותנו הכי הרבה.
אגב, שמעת פעם על שיטת מונטסורי?
שיטת מונטסורי, שפותחה על ידי ד"ר מריה מונטסורי, שמה דגש על למידה עצמאית, על חופש בחירה, ועל סביבה תומכת. זה לא אומר שאין גבולות, אבל זה אומר שאנחנו סומכות על הילדים שלנו שהם מסוגלים לקבל החלטות טובות.
זה נשמע מפחיד? אני יודעת. אבל תאמיני לי, זה שווה את זה.
השלב הרביעי: לשחרר את הציפיות (מעצמנו ומהאחרים)
כולנו נושאות ציפיות. ציפיות מעצמנו, ציפיות מהילדים שלנו, ציפיות מבן הזוג שלנו. אבל הציפיות האלו הן כמו משקולות שקושרות אותנו למקום. הן מונעות מאיתנו לנוע קדימה, להתפתח, ולצמוח.
אז בואו נשחרר את הציפיות. בואו נאפשר לעצמנו ולאחרים להיות מי שהם באמת.
השלב החמישי: לבקש עזרה (ולקבל אותה)
אנחנו לא צריכות לעשות הכל לבד. זה בסדר לבקש עזרה. זה בסדר להודות שאנחנו לא יודעות הכל. זה בסדר להרגיש שאנחנו לא מושלמות.
יש כל כך הרבה אנשים שיכולים לעזור לנו: בני משפחה, חברים, יועצים, מטפלים. אל תפחדו לפנות אליהם.
ומה אם אני אגיד לך ש…
…השחרור הכי גדול הוא לשחרר את עצמנו מהצורך להיות מושלמות?
זהו, זה הכל. לא באמת. המסע הזה לשחרור שליטה הוא מסע אישי, מסע שדורש אומץ, סבלנות, וחמלה. אבל הוא מסע ששווה את זה. כי בסופו של דבר, הוא מחזיר לנו את האהבה, את השמחה, ואת החופש להיות מי שאנחנו באמת.
אז, מה את חושבת? האם את מוכנה לנסות לשחרר קצת שליטה במשפחה שלך? אני כאן כדי לעודד אותך לאורך הדרך. שתפי אותי, מה הכי מפחיד אותך בשחרור השליטה? בואי נדבר על זה!
