האמת? פעם הייתי אלופת העולם בלהגיד "כן". כן לכל בקשה, כן לכל עזרה, כן לכל הצעה. הייתי בטוחה שזה מה שמצופה ממני, שזה מה שיגרום לאנשים לאהוב אותי. אבל מהר מאוד גיליתי שה"כן" האוטומטי הזה גובה ממני מחיר כבד. מחיר של שחיקה, של תסכול, ובעיקר - של ויתור על עצמי.
זה הגיע לשיא כשחברה ביקשה ממני לעצב לה אתר אינטרנט. עיצוב אתרים זה לא בדיוק הכוס תה שלי, אבל הסכמתי, כי מה זה כבר בשביל חברה? חודש אחר כך, כשהייתי שקועה עד צוואר בפרויקטים שלי, הבנתי שעשיתי טעות. ענקית. לא רק שלא נהניתי מהעבודה, הרגשתי מרומה. כאילו לקחו ממני את הזמן והאנרגיה שלי בלי רשות.
אז למה הסכמתי מלכתחילה?
הפחד. פחדתי לאכזב, פחדתי שיחשבו שאני לא מספיק טובה, פחדתי לאבד את החברות. הפחד הזה גרם לי לעשות דברים שלא רציתי לעשות, וזה הרגיש נורא.
ואז נפל לי האסימון. הבנתי שלהגיד "לא" זה לא אגואיסטי, זה הכרחי. זה הכרחי לשמירה על השפיות, על האנרגיה, ובעיקר - על הכבוד העצמי. אבל איך עושים את זה בלי להרגיש אשמה?
ה"לא" הוא לא מילה גסה – הוא גבול
אני זוכרת שקראתי פעם מחקר (אני מצטטת אותו כאן כי הוא עשה לי סדר בראש) של ד"ר ברנה בראון על כוחה של פגיעות. היא טוענת שאנשים בעלי חוסן נפשי גבוה יודעים להציב גבולות ברורים ולומר "לא" מתוך מקום אותנטי. הם לא פוחדים לאבד את החיבור לאחרים, כי הם מחוברים לעצמם.
זה גרם לי לחשוב: אולי ה"אשמה" שאנחנו מרגישות כשאנחנו אומרות "לא" נובעת מחוסר חיבור לעצמנו? אולי אנחנו כל כך עסוקות בלרצות אחרים, שאנחנו שוכחות מה אנחנו באמת רוצות?
אז איך מתחילים?
צעד ראשון: תכירי את עצמך
התחילי בשאלה פשוטה: מה חשוב לך באמת? מה הערכים שלך? מה הגבולות שלך? כשתהיה לך תשובה ברורה לשאלות האלה, יהיה לך הרבה יותר קל להגיד "לא" לדברים שלא מתאימים לך.
לדוגמה, אם אחד הערכים שלך הוא "זמן איכות עם המשפחה", יהיה לך יותר קל להגיד "לא" לעבודה נוספת שתגזול ממך את הזמן הזה.
צעד שני: תרגלי אמפתיה לעצמך
אני יודעת, זה נשמע קלישאתי, אבל זה עובד. תזכרי שמותר לך להגיד "לא". מותר לך לדאוג לעצמך. מותר לך לשים את עצמך במקום הראשון. את לא אגואיסטית, את פשוט דואגת לעצמך. וזה בסדר גמור.
אני זוכרת שפעם הרגשתי רע מאוד כשאמרתי "לא" להצעה לעבוד על פרויקט גדול. אבל אז עצרתי לרגע ושאלתי את עצמי: "נעמה, מה את צריכה עכשיו?" והתשובה הייתה חד משמעית: "מנוחה". אז הסכמתי עם עצמי שאני צריכה מנוחה, ואמרתי "לא" לפרויקט בלי להרגיש אשמה.
צעד שלישי: תלמדי את הטכניקה של ה"לא" האסרטיבי
הכוונה היא להגיד "לא" בצורה ברורה, ישירה ומכבדת. בלי התנצלויות מיותרות, בלי תירוצים, בלי להרגיש צורך להצטדק.
אחת השיטות שאני אוהבת היא שיטת ה"לא, אבל…". לדוגמה: "אני מצטערת, אני לא יכולה לעזור לך עם זה עכשיו, אבל אני יכולה להפנות אותך למישהו אחר שיוכל". או: "זה נשמע כמו הזדמנות נהדרת, אבל זה לא מתאים לי כרגע. תודה רבה שהצעת לי".
למה זה עובד? כי זה מראה שאת מתחשבת, אבל גם יודעת מה את רוצה. זה גם משאיר פתח לשיתוף פעולה עתידי, אם תרצי.
חשוב לזכור: זה בסדר להשתנות
אני יודעת, זה קשה. להגיד "לא" זה לא משהו שבא לנו טבעי. אבל זה מיומנות שאפשר ללמוד. וברגע שתתחילי לתרגל אותה, תגלי כמה היא משחררת.
הינה משהו שיכול לעניין אותך, קראתי פעם ב"הרווארד ביזנס רוויו" על מחקר שהראה שאנשים שאומרים "לא" בצורה אסרטיבית נתפסים כמנהיגים חזקים ואמינים יותר. (אגב, זה לא אומר שצריך להפוך למפלצת קרח, כן?)
ואחרי הכל, אולי השאלה היא לא "איך להגיד לא בלי להרגיש אשמה", אלא "איך לחיות חיים אותנטיים שמבטאים את מי שאנחנו באמת". אולי ה"לא" הוא לא רק מילה, הוא הצהרה. הצהרה על הערך שלנו, על הזמן שלנו, על החיים שלנו.
אז…מה הדבר הראשון שאת הולכת להגיד לו "לא" היום?
