אוקיי, בואו נדבר על זה רגע. על האנשים האלה שגורמים לנו להרים גבה, לתהות מה לעזאזל אנחנו עושים איתם, ובו זמנית – להתאהב בהם עד מעל הראש. על אלה שהם ההיפך הגמור מאיתנו.
זוכרים את הפעם הראשונה שפגשתי את איתי? אני, נעמה, טיפוס של "ספונטניות מאורגנת" (כן, יש דבר כזה!), רשימות מסודרות, תכנון קדימה, וארון בגדים בצבעי פסטל. הוא, איתי, היה… אממ… איך נאמר? כאוס מאורגן. איש של רגע, בלי תוכניות, עם ארון בגדים שכולו שחור (וגווני שחור).
הדבר הראשון שחשבתי היה: "איך לעזאזל נסתדר?". והאמת? בהתחלה לא הסתדרנו. רבנו על הכל. על איך צריך לקפל גרביים (זה באמת נושא?), על איך מתכננים חופשה (או לא מתכננים אותה בכלל), על למה הוא משאיר את הכלים בכיור (טוב, על זה אני עדיין כועסת קצת).
אבל אז התחלתי להבין משהו. שאולי, רק אולי, הניגוד הזה הוא בדיוק מה שהייתי צריכה.
אז מה בעצם קורה לנו כשאנחנו מתאהבים במישהו שהוא ההפך המוחלט מאיתנו?
ד"ר איליין ארון, פסיכולוגית וחוקרת בתחום האינטימיות, טוענת (Aron, E. N. (2004). The highly sensitive person: How to thrive when the world overwhelms you. Broadway Books.) שאנחנו נמשכים לאנשים שמשלימים אותנו. לא בהכרח במובן של "מתקנים" אותנו, אלא במובן של מביאים איתם משהו שחסר לנו. משהו שאנחנו צריכים כדי לצמוח.
אבל רגע, זה לא אומר שזה קל. זה רחוק מזה.
האתגרים האמיתיים מתחילים אחרי הניצוצות הראשונים.
תחשבו על זה: שני אנשים עם מערכות הפעלה שונות לגמרי, מנסים לחיות באותו בית. זה כמו לנסות להריץ וינדוס על מק. מתוסכל? מאוד. אפשרי? תלוי כמה סבלנות יש לכם.
המאמר "The Role of Personality Similarity in Relationship Satisfaction: Is it a Matter of 'Birds of a Feather' or 'Opposites Attract'?" (Luo, S., & Klohnen, E. C. (2005). Journal of Personality and Social Psychology, 88(2), 304–318.) טוען שלמרות שההתחלה יכולה להיות מלהיבה, לאורך זמן דמיון באישיות תורם יותר לשביעות רצון במערכת יחסים.
אז מה עושים? נפרדים? בורחים?
לא בהכרח.
הסוד הוא לא לשנות את השני, אלא ללמוד ממנו.
זה אולי נשמע קלישאתי, אבל זה נכון. אני למדתי מאיתי להרפות קצת, לא לתכנן כל דבר מראש, פשוט לזרום. וזה, תאמינו לי, היה לי קשה כמו ניתוח שורש. אבל זה גם היה משחרר. גיליתי שאפשר ליהנות גם בלי רשימת מכולת מסודרת לפי סדר המדפים בסופר.
ואיתי? הוא למד ממני קצת סדר, קצת אחריות, ושאפשר לאכול ירקות (טוב, עדיין יש מאבקים קשים בנושא הזה).
אבל מה קורה כשזה פשוט לא עובד?
הנה האמת הכואבת: לפעמים, למרות כל הרצון הטוב, זה פשוט לא מסתדר. לפעמים, הניגודים חזקים מדי, והפערים גדולים מדי. ולפעמים, זה בסדר. זה לא אומר שאחד מהצדדים "טועה", זה פשוט אומר שזה לא מתאים.
אני חושבת שהכי חשוב זה להיות כנים עם עצמנו. לשאול את עצמנו: האם אני באמת צומחת מהקשר הזה, או שאני רק מתפשרת? האם אני באמת אוהבת אותו, או שאני רק אוהבת את הרעיון של "לאהוב מישהו שהוא ההפך ממני"?
השאלות האלה קשות, אני יודעת. אבל הן חשובות.
אז מה התשובה? האם ניגודים נמשכים או שהפכים משלימים?
אני לא יודעת. באמת שלא. אני חושבת שזה תלוי. תלוי באנשים, תלוי בנסיבות, תלוי בכמה סבלנות יש לכם אחד לשני.
אבל אני כן יודעת דבר אחד: שלאהוב מישהו הפוך ממך זה מסע. מסע מלא אתגרים, אבל גם מלא הפתעות. מסע שיכול ללמד אותנו הרבה על עצמנו, ועל העולם.
ואם אתם יוצאים למסע הזה, אני מאחלת לכם בהצלחה. וזכרו: תנשמו עמוק, תצחקו הרבה, ואל תשכחו לקפל את הגרביים. אולי זה באמת משנה. או שלא.
אבל רגע, מה אתם חושבים? האם הייתם יוצאים עם מישהו שהוא ההפך הגמור מכם? שתפו אותי בתגובות!
