אני זוכרת את הפעם הראשונה שניסיתי ליישם "זמן איכות" אמיתי עם הילדים שלי. תכננתי הכל: משחק קופסא חדש, חטיפים בריאים (יחסית!) וים של סבלנות. אחרי חמש דקות, הבן שלי התחיל להתווכח עם אחותו, הבת שלי שפכה מיץ על השטיח, ואני? אני רק רציתי לברוח לחדר השינה עם כוס יין.
זה היה רגע של הארה. הבנתי ש"זמן איכות" כזה, מאולץ ומתוקתק, לא עובד. הוא מרגיש כמו עוד משימה ברשימה האינסופית של ההורות. אבל אז הבנתי משהו אחר: משחק משפחתי אמיתי, כזה שבא ממקום אותנטי, יכול להיות כלי מדהים לחיבור, צמיחה ופשוט… כיף.
ומה אם אני אגיד לך שאפשר לשחק עם הילדים בלי להרגיש שאתה חייב? בלי לחץ? בלי תוכנית מוגדרת?
אני רוצה לחלוק איתך את המסע שלי, מהרגעים המאכזבים ועד התגליות המפתיעות, ואולי, רק אולי, לתת לך נקודת מבט חדשה על מה זה באמת אומר "לשחק עם הילדים".
מה המשחק המשפחתי באמת נותן לנו?
לפני שנתחיל עם טיפים וטכניקות, חשוב להבין למה בכלל כדאי לנו להשקיע במשחק משפחתי. מעבר לכיף (שהוא חשוב בפני עצמו!), משחק יכול להיות כלי עוצמתי לפיתוח מיומנויות חברתיות, רגשיות וקוגניטיביות.
ד"ר סטיוארט בראון, חוקר מוביל בתחום המשחק, טוען בספרו "Play: How it Shapes the Brain, Opens the Imagination, and Invigorates the Soul" שהמשחק הוא צורך בסיסי כמו שינה ואוכל. הוא מסביר שהמשחק עוזר לנו לפתח גמישות מחשבתית, יצירתיות, ויכולת לפתור בעיות.
אבל האם ידעתם, לדוגמא, שמשחקי קופסה מסוימים יכולים לשפר משמעותית את יכולת הזיכרון של הילדים? מחקר שפורסם בכתב העת "Journal of Cognitive Neuroscience" מצא שמשחקים שדורשים תכנון וזיכרון מרחבי יכולים ממש לחזק את האזורים הרלוונטיים במוח.
אבל רגע, אני לא תמיד מרגישה אנרגטית לשחק… זה בסדר?
כן! לחלוטין. האמת היא, שאחת הטעויות הנפוצות ביותר שאנחנו עושים כהורים היא לחשוב שאנחנו צריכים להיות תמיד "על זה". אנחנו חושבים שאנחנו צריכים להיות תמיד אנרגטיים, יצירתיים ומוכנים למשחק.
וזה לא ריאלי.
יש ימים שאני פשוט עייפה. יש ימים שאני צריכה קצת זמן לעצמי. ואני למדתי שזה בסדר להגיד לילדים שלי: "אני אוהבת אתכם, אבל עכשיו אני צריכה קצת שקט. בואו נמצא משהו שתוכלו לעשות לבד".
זה לא הופך אותי להורה גרועה. זה הופך אותי לאנושית.
הסוד הוא לא בכמות הזמן, אלא באיכות שלו
אחד הדברים שלמדתי על בשרי הוא שחמש דקות של משחק ממוקד, שבו אני באמת נוכחת ומתעניינת, שוות יותר משעה של משחק "חצי כוח" בזמן שאני בודקת מיילים בטלפון.
אבל איך עושים את זה? איך יוצרים רגעים קטנים של קסם בתוך הכאוס היומיומי?
- שימו לב לסימנים: הילדים שלכם רוצים לשחק? תנצלו את זה.
- תורידו ציפיות: לא כל משחק צריך להיות אירוע גרנדיוזי. לפעמים מספיק לבנות מגדל מקוביות או לקרוא ספר יחד.
- תתחברו לילד הפנימי שלכם: זוכרים איך אהבתם לשחק כשהייתם ילדים? נסו להיזכר ולהביא את זה למשחק עם הילדים שלכם.
- תתנו להם להוביל: תנו לילדים שלכם להחליט מה משחקים. תתפלאו כמה הם יצירתיים!
האתגר האמיתי: איך לשחק משחקים שהם רוצים, גם אם אתם לא סובלים אותם
טוב, זאת הנקודה שבה אני צריכה להיות כנה. יש משחקים שהילדים שלי אוהבים שאני פשוט לא סובלת. אני לא יכולה יותר לשמוע את המילה "בוב ספוג", ואני לא מבינה את הקסם של לגו (סליחה, חובבי לגו!).
אז מה עושים?
- מוצאים את הניצוץ: נסו למצוא משהו אחד במשחק שאתם יכולים להתחבר אליו. אולי זה האתגר האסטרטגי, אולי זה הצד היצירתי, אולי זה פשוט הצחוק של הילדים שלכם.
- עושים את זה ביחד: גם אם אתם לא אוהבים את המשחק, אתם יכולים להפוך אותו לחוויה משותפת. תצחקו על הטעויות שלכם, תעודדו אחד את השני, תעבדו ביחד כדי לנצח.
- מציבים גבולות: אם אתם ממש לא יכולים לסבול את המשחק, אל תתביישו להגיד: "אני אשחק איתך עכשיו 20 דקות, ואז נשחק משהו שאני אוהבת".
לסיכום: משחק משפחתי הוא מסע, לא יעד
אני לא יכולה לתת לכם נוסחה קסומה שתפתור את כל הבעיות שלכם. אני לא יכולה להבטיח לכם שכל משחק יהיה כיף ומושלם.
אבל אני כן יכולה להגיד לכם שהמשחק המשפחתי הוא מסע ששווה לעשות. זה מסע שמחזק את הקשרים שלנו, שמלמד אותנו על עצמנו ועל הילדים שלנו, שממלא אותנו בשמחה ובצחוק.
אני רוצה לסיים בשאלה: איזה משחק הכי אהבתם לשחק כשהייתם ילדים? ואיך אתם יכולים להביא את זה למשחק עם הילדים שלכם היום?
אני מחכה לשמוע את התשובות שלכם!
