היו ימים שהייתי משוכנעת שאני יודעת בדיוק מה ילדים צריכים. קראתי ספרים, הקשבתי להרצאות, יישמתי שיטות. אבל אז הגיעו הילדים שלי, והכל התהפך. גיליתי שהידע לא מספיק, שצריך משהו אחר לגמרי. משהו עמוק יותר.
פעם כעסתי על עצמי על כל טעות. היום אני מבינה שכל נפילה היא שיעור. האמת? המסע להורות טובה יותר לילדים שלנו מתחיל קודם כל בהורות לעצמנו. כן, קצת כמו לשים קודם מסכה על עצמך במטוס, ורק אחר כך על הילדים.
איך עושים את זה? איך הופכים להיות הורים טובים יותר לעצמנו? זה לא קל, אבל זה אפשרי. וזה משנה הכל.
הילד הפנימי: לא רק קלישאה
"תרפא את הילד הפנימי שלך" – שמענו את זה מיליון פעם. אבל מה זה אומר בפועל? בשבילי זה אומר להקשיב לקול הפנימי הזה שמזכיר לי מי הייתי פעם, מה רציתי, מה פחדתי.
זוכרת את הפעם הראשונה שלא קיבלתי תפקיד ראשי בהצגה בבית הספר? הלב שלי נשבר. שנים אחרי זה, כשהבת שלי לא התקבלה לנבחרת כדורסל, מצאתי את עצמי כועסת עליה. רק אז הבנתי – כעסתי עליה, כי כעסתי על עצמי.
הפסיכולוגית הפופולרית ד"ר שפרה רפפורט מציינת בספרה "הורות מודעת" (Rappaport, 2019) שהורים רבים משליכים את הקשיים והכאבים שלהם מהילדות על ילדיהם, ויוצרים מעגל של חוסר מודעות.
אבל מה עושים עם זה? איך משנים את זה?
- מודעות: קודם כל, שימו לב! מה מעורר בכם רגשות עזים כשאתם עם הילדים? מה מזכיר לכם משהו מהעבר שלכם?
- קבלה: זה בסדר להרגיש את הכאב הזה. אל תנסו לברוח ממנו. תנו לעצמכם מקום לבכות, לכעוס, להתאבל.
- חמלה: היו טובים לעצמכם. דברו אל עצמכם כמו שהייתם מדברים אל ילד קטן שצריך עידוד.
טוב, זה נשמע נהדר, אבל בפועל?
אני מודה, זה קשה. יש ימים שאני מרגישה שאני נכשלת שוב ושוב. אבל אז אני עוצרת לרגע, נושמת עמוק, ומזכירה לעצמי שאני עושה את הכי טוב שאני יכולה.
זה בסדר לא להיות מושלמים.
פעם קראתי ראיון עם האומן ג'ף קונס, שאמר משהו שנשאר איתי: "אני לא מנסה ליצור אמנות מושלמת, אני מנסה ליצור אמנות אמיתית." אותו דבר בהורות.
היכולת להודות בטעויות היא לא חולשה, אלא כוח.
המקורות הלא צפויים של חוכמה
אני מוצאת השראה במקומות הכי לא צפויים. פעם צפיתי בסרט דוקומנטרי על להקות רוק משנות ה-70, ופתאום הבנתי שהדינמיקה בין חברי הלהקה דומה מאוד לדינמיקה במשפחה. יש אגו, יש תחרות, יש אהבה. אבל בסופו של דבר, הם חייבים לעבוד ביחד כדי ליצור משהו מדהים.
החיים מלמדים אותנו שיעורים בכל מקום, אם רק נקשיב.
הפסיכולוגיה החיובית והורות
הפסיכולוגיה החיובית, שמדגישה את החוזקות שלנו ולא רק את החולשות, יכולה להיות כלי מדהים להורות לעצמנו. במקום להתמקד במה שאנחנו לא טובים בו, נתמקד במה שאנחנו כן מצליחים לעשות.
לדוגמה, אם אתם טובים בלהקשיב, תנו לעצמכם קרדיט על זה. אם אתם טובים בלתת חיבוקים, תנו לעצמכם קרדיט על זה. כל דבר קטן נחשב.
אז מה הלאה?
אני עדיין בתהליך. עדיין לומדת איך להיות הורה טובה יותר לעצמי. אבל אני יודעת שאני בכיוון הנכון.
ומה איתכם? איזה צעד קטן אתם יכולים לעשות היום כדי להיות הורים טובים יותר לעצמכם?
אני באמת רוצה לשמוע את התשובות שלכם. אולי נלמד משהו אחד מהשני?
