זוכרים את הפעם האחרונה שניסיתם לארגן משחק משפחתי? הציפייה להנאה משותפת, הצחוקים, הגיבוש... ואז הגיעו הריבים, הבכי, והתסכול הכללי שהשאיר אתכם שואלים "למה בכלל התחלתי עם זה?". אני לגמרי שם. פעם חשבתי שמשחק משפחתי מוצלח תלוי בבחירת המשחק הנכון. היום אני מבינה שזה ממש לא רק זה.
תחשבו על זה רגע: מה אם המטרה היא לא רק "לשחק", אלא ליצור מרחב בטוח שבו כל אחד מרגיש בנוח להיות הוא עצמו, גם אם זה אומר להפסיד או לעשות טעויות? מה אם נשנה את כללי המשחק, לא של המשחק עצמו, אלא של האופן שבו אנחנו משחקים אותו?
אז מה אני מבטיחה לכם? אחרי שתסיימו לקרוא, לא רק שתהיו מצוידים בכמה טריקים פרקטיים, אלא בעיקר תקבלו זווית ראייה חדשה על מה זה באמת אומר "זמן איכות משפחתי". אולי אפילו תגלו שזה אפשרי ליהנות מזה באמת.
אז מה עושים כשכולם רבים? (ואיך למנוע את זה מראש)
כולנו היינו שם. מריבה על תור, טענות על רמאות, תחרותיות בלתי נשלטת. זה טבעי, אבל זה גם הורס את הכיף. לפני כמה שנים נתקלתי במחקר (ששכחתי את שמו, אבל הרעיון נשאר איתי) שטען שהילדים שלנו לומדים איך להתמודד עם תסכול דרך משחקים. הבנתי שאני צריכה לשנות את הגישה שלי.
הפסקתי להתמקד בניצחון והתחלתי להתמקד בתהליך. לדוגמה, אם מישהו מרמה (וזה תמיד קורה אצלנו), במקום לנזוף בו, אני שואלת אותו "מה אתה מנסה להשיג?". לפעמים התשובה מפתיעה - הם פשוט רוצים להרגיש חלק, או שהם מרגישים שהם לא מצליחים אחרת. זה פתח פתח לשיחה הרבה יותר מעמיקה מאשר סתם "אל תרמה!".
זה לא אומר שאין חוקים. זה אומר שהחוקים צריכים להיות ברורים, מוסכמים מראש, ובעיקר - גמישים.
הסוד הוא בבחירת המשחק הנכון? (או שלא...)
כמה זמן ביליתם בחיפוש אחרי המשחק "המושלם"? אני יודעת שאני בזבזתי שעות. אבל האמת היא, שאין משחק מושלם. יש משחק מתאים. מתאים לגילאים, למצב הרוח, ובעיקר - למטרות שלכם.
פעם קראתי מאמר של ברנה בראון על חשיבות הפגיעות ביצירת קשר. זה גרם לי לחשוב - אולי אני צריכה לבחור משחקים שמאפשרים לנו להיות פגיעים אחד מול השני? משחקי שאלות, משחקי תיאור רגשות, אפילו סתם לשבת ולספר סיפורים. גיליתי שזה עובד פלאים.
אבל היי, אני לא מושלמת. היו גם כישלונות. פעם ניסיתי לשחק משחק אסטרטגיה מורכב עם הילדים שלי, שהם היו אז קטנים. זה נגמר בבכי וצעקות. למדתי את הלקח - לפעמים צריך לוותר על האגו ולבחור משהו יותר פשוט.
הנה תובנה: לא משנה איזה משחק תבחרו, אם האווירה לא נכונה, זה לא יעבוד.
מאיפה לוקחים רעיונות? (טיפ: לא רק מחנויות משחקים)
אני אוהבת לשאוב השראה ממקומות לא צפויים. פעם צפיתי בסרט דוקומנטרי על אימפרוביזציה, ופתאום הבנתי שאפשר ליישם הרבה מהעקרונות האלה גם במשחק משפחתי. הסכמה, הקשבה, בנייה על רעיונות של אחרים - זה עובד גם בחיים וגם במשחקים.
אני גם אוהבת להשתמש באינטרנט כמקור השראה. יש המון אתרים ובלוגים שמציעים רעיונות למשחקים יצירתיים, אבל אני תמיד מנסה להתאים אותם למשפחה שלי. להוסיף טוויסט אישי, לשנות את הכללים, להפוך את זה למשהו ייחודי לנו.
עוד טיפ קטן: תשאלו את הילדים! הם בדרך כלל מלאים ברעיונות מטורפים ומגניבים. תתפלאו כמה יצירתיים הם יכולים להיות.
אז מה עושים עכשיו? (שאלה טובה...)
אני לא יכולה לתת לכם פתרון קסם. אין דבר כזה. אבל אני יכולה להציע לכם להתחיל בקטן. לבחור משחק אחד, פשוט, קצר, ולנסות לשחק אותו עם גישה חדשה. לשים בצד את התחרותיות, את השאיפה לשלמות, ולהתמקד בחיבור, בצחוק, ובהנאה מהרגע.
ואם זה לא יעבוד? לא נורא. תנסו שוב, אחרת. תלמדו ממה שלא עבד, ותמשיכו לנסות. כי בסופו של דבר, אמנות המשחק המשפחתי היא לא עניין של משחק מסוים, אלא של יצירת מרחב בטוח ואוהב שבו כל אחד יכול להיות הוא עצמו.
אני יודעת שזה קשה. אני יודעת שיש ימים שפשוט אין כוח. אבל אני גם יודעת שזה שווה את זה. כי הרגעים האלה, הרגעים של חיבור אמיתי, הם אלה שבונים את הזיכרונות הכי יפים שלנו, והם אלה שמחזקים את הקשר המשפחתי שלנו.
מה דעתכם? איזה משחק משפחתי הכי מצליח אצלכם? אני אשמח לשמוע!
