היו תקופות בחיים שלי שבהן להודות שאני צריכה עזרה הרגיש כמו כישלון. כמו כתם שלא יורד, או משהו שאני צריכה להסתיר. מגוחך, נכון? הרי כולנו צריכים עזרה מדי פעם. אבל מאיפה הגיע הרעיון הזה שאם אני "חזקה", "מוצלחת" או סתם "אמורה לדעת", לבקש עזרה זה חולשה?
אני זוכרת פעם אחת, תקופה עמוסה במיוחד בעבודה, שפשוט קרסתי. לא ישנתי, לא אכלתי כמו שצריך, והייתי עצבנית על כל העולם. ידעתי שאני צריכה עזרה, אבל פשוט לא הצלחתי להוציא את המילים מהפה. חששתי שיחשבו שאני לא מספיק טובה, שאני לא עומדת בציפיות. טעות ענקית.
כמה זמן לקח לי להבין שהעזרה הכי גדולה שאנחנו יכולות לתת לעצמנו היא פשוט להודות שאנחנו לא יכולות לעשות הכל לבד? יותר מדי.
הבושה שבשתיקה.
למה כל כך קשה לנו לבקש עזרה? אולי כי גדלנו בעולם שמתגמל עצמאות בכל מחיר. אולי כי אנחנו מפחדות להיראות פגיעות. או אולי, כמו שאני הרגשתי, כי אנחנו מפחדות לאכזב. אבל האמת היא שהבושה הזו, השתיקה הזו, רק מחמירה את המצב. בדידות היא לא סימן לעוצמה, היא סימן לצורך שלא נענה.
"העצה הטובה ביותר שקיבלתי אי פעם הייתה להקיף את עצמי באנשים חכמים ממני", אומר ביל גייטס. (מקור: ראיון ב-GatesNotes). ואני תוהה – אם אחד האנשים המשפיעים בעולם מודה בזה, למה לנו כל כך קשה?
האומץ לשנות את זווית הראייה.
מה אם במקום לראות בבקשת עזרה חולשה, נראה בה גילוי של עוצמה? מה אם נבין שבקשת עזרה היא לא רק מועילה לנו, אלא גם לאחרים? כשאנחנו מאפשרים לעצמנו לקבל עזרה, אנחנו נותנים לאחרים את ההזדמנות לתרום, להרגיש משמעותיים, לחלוק את הידע והניסיון שלהם.
פעם שמעתי מחקר מעניין על קשרים חברתיים ואיכות חיים (Putnam, R. D. (2000). Bowling alone: The collapse and revival of American community. Simon and Schuster.). הוא הראה שאנשים עם רשת תמיכה חברתית חזקה יותר הם לא רק מאושרים יותר, אלא גם בריאים יותר וחיים יותר. זה לא רק עניין של נוחות, זה עניין של הישרדות.
אז איך עושים את זה? איך עוברים מהפחד לבקש עזרה לאומץ לעשות את זה בקול רם?
- התחילו בקטן: תרגלו לבקש עזרה בדברים קטנים. בקשו מחברה להחזיק את התיק שלכן, בקשו מהמוכר בסופר להגיע למדף גבוה.
- היו ספציפיות: במקום להגיד "אני צריכה עזרה", תגידו "אני צריכה עזרה עם X". זה מקל על הצד השני להבין מה בדיוק אתן צריכות ואיך הוא יכול לעזור.
- הכירו בערך שלכן: זכרו שאתן לא נטל. יש לכן מה להציע, והיכולת שלכן לקבל עזרה לא מפחיתה מהערך שלכן.
- תנו בחזרה: כשמישהו עוזר לכן, תדאגו להחזיר לו טובה. זה לא חייב להיות באותו אופן, אבל חשוב להראות שאתן מעריכות את העזרה שהוא נתן לכן.
אגב, אחת הטעויות הנפוצות שאני רואה היא לחכות למשבר כדי לבקש עזרה. זה כמו לחכות עד שהבית עולה באש לפני שמזמינים מכבי אש. למה לא למנוע את האסון מראש? בקשת עזרה מוקדמת היא לא חולשה, היא חוכמה.
מעבר לחשש – שינוי אמיתי.
אז מה השורה התחתונה? האומץ לבקש עזרה הוא לא רק מיומנות שאפשר ללמוד, הוא שינוי תודעתי. הוא הבנה שאנחנו לא צריכות לעשות הכל לבד, שאנחנו ראויות לתמיכה, ושבקשת עזרה היא לא בושה, אלא גילוי של חוזק.
אני עדיין עובדת על זה בעצמי, אם להיות כנה. יש ימים שזה מרגיש לי קל, ויש ימים שזה מרגיש לי כמו טיפוס על הר האוורסט. אבל אני יודעת שאני בדרך הנכונה. ואתן? מוכנות לצעוד איתי? איזה צעד קטן אתן יכולות לעשות כבר היום כדי לבקש עזרה? אני באמת רוצה לדעת.
