האמת? כתבתי את הפוסט הזה אחרי שבוע מטורף בעבודה. מהסוג שמותיר אותך על הספה, מסוגלת רק לבהות בתקרה ולשאול את עצמך "למה הייתי צריכה את זה?". וכן, גם אני, נעמה, מומחית לתקשורת בין-אישית, מרגישה ככה לפעמים.
אבל דווקא ברגעים האלו, כשאני הכי מותשת, אני מבינה כמה חשוב לתקשר. לא בקטע של לשפוך את הכל על מישהו, אלא לתקשר עם עצמי, להבין מה קורה לי, ולמצוא דרך לתקשר עם הסביבה בצורה אותנטית, גם כשהכוחות אפסיים.
פעם חשבתי שתקשורת טובה דורשת אנרגיה אדירה – צריך להיות סבלני, להקשיב, להביע את עצמך בצורה ברורה... אבל גיליתי שיש דרך אחרת. דרך שמנצלת את המעט שיש, וממקסמת אותו.
הפוסט הזה הוא לא מדריך מושלם איך להיות מתקשרים מצטיינים כשאתם מרוקנים. ממש לא. זה יותר כמו ניסיון לפענח את הקוד הזה ביחד. אני מבטיחה שעד סוף הקריאה, תרגישו קצת יותר מובנים, קצת יותר מסוגלים, ובעיקר, קצת יותר מחוברים לעצמכם.
מאיפה הכוח בכלל מגיע? (ומה עושים כשנגמר?)
נתחיל מהבסיס: תקשורת, כמו כל פעולה אחרת, צורכת אנרגיה. ד"ר ג'ניפר לונה, פסיכולוגית המתמחה בשחיקה, טוענת בספרה "Burnout: The Secret to Unlocking the Stress Cycle" (שחיקה: הסוד לפתיחת מעגל הלחץ), שתקשורת אינטנסיבית במיוחד (דיונים, משא ומתן, טיפול בקונפליקטים) גוזלת משאבים מנטליים משמעותיים.
אבל רגע, מה קורה כשהמאגר הזה דל?
אני זוכרת פעם, אחרי שבוע של מצגות ופגישות עם לקוחות, בעלי ניסה לדבר איתי על תוכניות לסוף השבוע. אני, במקום להקשיב, פשוט התפרצתי עליו. אחר כך הרגשתי נורא אשמה, אבל באותו רגע, באמת שלא היה לי כוח. זה היה כמו להוציא ממני מים מסלע.
הפתרון? קודם כל, להבין את המצב. להודות בפני עצמנו שאנחנו מותשים. לא לנסות להעמיד פנים שאנחנו בסדר, כי זה רק מחמיר את המצב.
- הנה תובנה ששינתה לי את החיים: מותר לנו להיות חלשים.
תקשורת מינימליסטית: פחות זה לפעמים יותר
אז איך מתקשרים כשאין כוח? עוברים לתקשורת מינימליסטית. זה לא אומר להתעלם מאנשים, זה אומר לתקשר בצורה מודעת וחסכונית.
1. תגדירו את הגבולות שלכם: תגידו בצורה ברורה מה אתם מסוגלים לעשות ומה לא. "אני מצטער/ת, אני ממש עייפ/ה עכשיו, אפשר לדבר על זה מחר בבוקר?" זאת תגובה לגיטימית לחלוטין.
2. תתקשרו בצורה לא מילולית: חיוך, מגע קל על היד, חיבוק. לפעמים אלו הפעולות הקטנות שעושות את ההבדל הגדול. מחקר שפורסם בכתב העת "Journal of Nonverbal Behavior" (כתב עת להתנהגות לא מילולית) מצא שמגע פיזי קצר יכול להפחית מתח ולחזק את הקשרים החברתיים.
3. תשתמשו בכלי עזר: הודעות קוליות, הודעות טקסט קצרות, או אפילו אימוג'ים. הם יכולים להעביר את המסר שלכם בלי שתצטרכו להשקיע אנרגיה רבה.
4. תתרגלו הקשבה פעילה: זה אולי נשמע פרדוקסלי, אבל הקשבה פעילה דווקא חוסכת אנרגיה. במקום לתכנן מה אתם הולכים להגיד, פשוט תקשיבו באמת. תנסו להבין את הצד השני, בלי לשפוט או לבקר. ככה, הרבה פעמים, הצד השני מרגיש מובן יותר, והשיחה הופכת להיות קצרה ויעילה יותר.
אני יודעת, לפעמים זה קשה. במיוחד כשאתם רגילים להיות אלה שתמיד שם בשביל כולם. אבל תזכרו: אתם לא יכולים למלא כוס ריקה. קודם כל תמלאו את הכוס שלכם, ורק אחר כך תעזרו לאחרים.
הפתעה! תקשורת יכולה להיות מקור אנרגיה
זה אולי נשמע מטורף, אבל תקשורת יכולה גם להטעין אתכם. לא כל תקשורת, כמובן. אבל תקשורת שמזינה את הנשמה.
למשל, שיחה עם חבר טוב, צפייה בסרט מצחיק עם המשפחה, או אפילו קריאת ספר מעורר השראה. הפעולות האלו יכולות להעלות את מצב הרוח שלכם ולתת לכם אנרגיה.
- הנה עוד תובנה: תקשורת אמיתית היא דו-כיוונית.
אל תפחדו לבקש עזרה, אל תפחדו להיות פגיעים, אל תפחדו להגיד "אני צריך/ה אתכם עכשיו". זה לא סימן לחולשה, זה סימן לאומץ.
ומה הלאה?
אני יודעת שאין לי את כל התשובות. אני עדיין לומדת איך לתקשר בצורה יעילה ואותנטית גם כשאני מותשת. אבל אני מאמינה שאם נמשיך לחקור וללמוד ביחד, נוכל למצוא את הדרך שלנו לעשות את זה.
אז שתפו אותי: מה הטיפים שלכם לתקשורת כשאין כוח? איך אתם מצליחים לשמור על קשר עם הסביבה בלי לשרוף את עצמכם? אני מחכה לשמוע אתכם!
