אוקיי, בואו נדבר על ויכוחים. כן, אותם רגעים מתוחים שכולנו מנסים להימנע מהם, אבל איכשהו תמיד מוצאים את עצמנו בתוכם. עכשיו, אני לא הולכת ללמד אתכם איך "לנצח" ויכוח במובן הקלאסי של המילה – זה לא המטרה. אבל אני כן רוצה לחלוק איתכם גישה שונה, כזו שלקח לי זמן להבין, ולפעמים גם ליישם.
תחשבו על זה: כמה פעמים יצאתם מויכוח כשאתם מרגישים שניצחתם, אבל הקשר עם הצד השני נפגע? יותר מדי, נכון? לי זה קרה לא פעם. תמיד הייתי בטוחה שאם רק אסביר את עצמי מספיק טוב, כולם יבינו שאני צודקת. אבל האמת היא שאף אחד לא אוהב להרגיש שהוא טועה.
אז מה עושים?
הצעד הראשון: תשכחו מ"לנצח" ותתחילו להקשיב באמת
הקשבה פעילה היא המפתח. זה לא רק לחכות לתורכם לדבר, אלא ממש לנסות להבין מאיפה האדם השני מגיע. אני יודעת, זה קשה, במיוחד כשאתם מרגישים שאתם צודקים. אבל תאמינו לי, זה משנה הכל.
פעם, בוויכוח סוער עם חברה טובה על נושא פוליטי, הייתי כל כך נחושה להוכיח את הצד שלי, שלא שמתי לב שהיא בכלל לא מנסה לשכנע אותי – היא פשוט רצתה להרגיש שמקשיבים לה. ברגע שהפסקתי לדבר והתחלתי להקשיב באמת, הויכוח הפך לשיחה.
אני זוכרת שקראתי פעם מחקר (אני לא זוכרת איפה בדיוק, אבל תסמכו עליי) שאומר שאנשים נוטים יותר להסכים עם דעות שמציגים להם אחרי שהם מרגישים שהקשיבו להם והבינו אותם. זה הגיוני, לא? כשאנחנו מרגישים שמכבדים אותנו, אנחנו יותר פתוחים לשמוע דעות אחרות.
אבל מה אם אני עדיין בטוחה שאני צודקת? שאלה מצויינת!
אתגר הנחות היסוד: האם באמת בדקתם את הבסיס לטענה שלכם?
אני אספר לכם משהו: אני אוהבת לקרוא על פילוסופיה. כן, אני יודעת, זה נשמע משעמם, אבל תאמינו לי, זה משנה את החיים. אחד הדברים שלמדתי מפילוסופים כמו סוקרטס הוא החשיבות של שאילת שאלות. אל תניחו שמה שאתם חושבים הוא אמת מוחלטת. תשאלו את עצמכם למה אתם מאמינים במה שאתם מאמינים.
לדוגמה, פעם הייתי בטוחה שכל הדיאטות הן הונאה. הייתי מאוד שיפוטית כלפי אנשים שעשו דיאטות, חשבתי שזה בזבוז זמן וכסף. אבל אז, אחרי שחברה קרובה שלי עברה דיאטה מסוימת וראיתי את השינוי המדהים שהיא עברה, התחלתי לשאול את עצמי: אולי אני טועה? אולי יש משהו בדיאטות האלה שאני לא מבינה?
הבנתי שההנחה שלי התבססה על סטיגמות ודעות קדומות, ולא על עובדות אמיתיות. התחלתי לחקור, לקרוא מחקרים, לדבר עם אנשים שעברו דיאטות שונות, וגיליתי עולם שלם שלא הכרתי.
הכוח של פגיעות: להודות כשאתם לא יודעים
אני יודעת, זה מפחיד. אף אחד לא רוצה להודות שהוא טועה. אבל האמת היא, שאף אחד לא יודע הכל. ודווקא הפגיעות הזו, היכולת להודות כשאתם לא יודעים, היא מה שהופכת אתכם לאמינים.
לפעמים, בוויכוח, אני פשוט אומרת: "את יודעת מה? אני לא בטוחה. אני צריכה לחשוב על זה קצת יותר". זה לא אומר שהפסדתי בוויכוח. זה אומר שאני פתוחה ללמוד ולגדול.
האמת היא, שאני עדיין לא יודעת מה התשובה הנכונה. אולי יש משהו בדעה שלה שאני צריכה לקחת בחשבון. זה לא אומר שאני מסכימה איתה, אבל זה אומר שאני מכבדת את הדעה שלה.
מעבר לניצחון: בניית קשרים חזקים יותר
בסופו של דבר, ויכוחים הם לא תחרות. הם הזדמנות ללמוד, לגדול ולבנות קשרים חזקים יותר. במקום לנסות לנצח, תנסו להבין. במקום להוכיח שאתם צודקים, תנסו למצוא נקודות השקה.
אני מאמינה שאם נתחיל להסתכל על ויכוחים כהזדמנות לצמיחה, נוכל לשנות את הדרך שבה אנחנו מתקשרים אחד עם השני. ואולי, רק אולי, נוכל ליצור עולם קצת יותר טוב.
אז מה אתם חושבים? האם אתם מוכנים לנסות את הגישה הזו בפעם הבאה שאתם נכנסים לויכוח? אני אשמח לשמוע את המחשבות שלכם!
