פעם, מצאתי את עצמי מארגנת יום הולדת הפתעה לחברה הכי טובה שלי, תוך כדי שאני מתכננת חתונה, עובדת במשרה מלאה ו... טוב, מנסה לשמור על שפיות. ברור שזה נגמר בדמעות, קפה שנשפך על ההזמנות, ותחושה שאני קורסת תחת המשקל. האמת? לא ידעתי להגיד 'לא'. חשבתי שאני חייבת להסכים לכל דבר כדי להיות חברה טובה, עובדת מסורה, בת זוג תומכת. טעות. ענקית.
גיליתי משהו חשוב: 'כן' לכל דבר הוא בעצם 'לא' לעצמי.
אז איך עושים את זה? איך אומרים 'לא' בלי להרגיש שאנחנו פוגעות, מאכזבות או נהיות "רעות"? ובואו נהיה כנות, זה קשה. במיוחד לנו, הנשים, שגדלנו על התפיסה שאנחנו צריכות לרצות את כולם.
במאמר הזה, אני לא הולכת לתת לכם נוסחת קסם. אין כזה דבר. אבל אני כן הולכת לשתף אתכם בתובנות שלמדתי בדרך הקשה, בשילוב עם מחקרים וטיפים שיעזרו לכם למצוא את הדרך שלכן להגיד 'לא' באהבה – לעצמכן ולאחרים.
למה כל כך קשה לנו להגיד 'לא'?
האמת, זה מורכב. מחקרים מראים (למשל, המחקר של Eagly & Crowley, 1986 שמדבר על הבדלים מגדריים בהתנהגות חברתית) שנשים נוטות יותר לפעול מתוך דאגה לאחרים ולכן מתקשות יותר לדחות בקשות. זה קשור לנורמות חברתיות, לציפיות מגדריות, ולעיתים גם לפחד מדחייה או ביקורת.
אבל זה לא הכל. הרבה פעמים אנחנו אומרות 'כן' כי אנחנו רוצות להרגיש חשובות, מועילות, נחוצות. זה טבעי. כולנו רוצות שיאהבו אותנו.
הבעיה היא שכשאנחנו אומרות 'כן' יותר מדי, אנחנו מתרוקנות. מתי בפעם האחרונה עצרתן ושאלתן את עצמכן: "מה אני רוצה עכשיו?"
וזה מביא אותנו לשאלה המהותית הראשונה: האם אנחנו מפחדות לאבד אהבה אם נגיד 'לא'?
ה"לא" המנצח: איך עושים את זה נכון?
אז איך בכל זאת מצליחות? הנה כמה דברים שלמדתי, חלקם בדרך הקשה:
-
הכירו את הגבולות שלכן. זה אולי נשמע קלישאתי, אבל זה קריטי. תשאלו את עצמכן: מה חשוב לי? מה הערכים שלי? מה אני מוכנה לעשות, ומה לא? כשאתן יודעות מה הגבולות שלכן, יותר קל להגיד 'לא' כשמישהו חוצה אותם. אני למדתי את זה כשביקשו ממני לעבוד שעות נוספות באופן קבוע. בהתחלה הסכמתי, אבל מהר מאוד הבנתי שזה פוגע באיכות החיים שלי.
-
תתאמנו על זה. זה נשמע מוזר, אבל זה עובד. תתחילו עם דברים קטנים. לדוגמה, אם אתן תמיד קונות את החטיף המועדף על בן הזוג שלכן, פעם אחת תקנו רק את מה שאתן רוצות. זה נשמע טיפשי, אני יודעת. אבל זה עוזר לבנות את השריר הזה של העמידה על שלכן.
-
תהיו אסרטיביות, לא תוקפניות. אסרטיביות זה להביע את הצרכים שלכן בצורה ברורה וישירה, בלי לפגוע באחרים. תוקפנות זה להביע את הצרכים שלכן בצורה פוגענית. לדוגמה, במקום להגיד "אני לא עוזרת לך, תסתדר לבד", אפשר להגיד "אני מצטערת, אבל אני עסוקה כרגע. אולי אוכל לעזור לך מאוחר יותר?".
-
אל תצטדקו. אתן לא חייבות להסביר את עצמכן. 'לא' זה משפט שלם. אבל אם אתן מרגישות צורך, אפשר לתת הסבר קצר וברור. "אני מצטערת, אבל אני לא יכולה לעזור לך היום. יש לי תוכניות אחרות". נקודה.
-
תזכרו שזה בסדר לגרום לאחרים להיות מאוכזבים. זה קשה, אני יודעת. אבל אי אפשר לרצות את כולם כל הזמן. אם אתן עושות את מה שטוב בשבילכן, בסופו של דבר זה ישתלם. הנה משהו שלמדתי: אנשים יכבדו אתכן יותר אם תעמדו על שלכן.
-
הקשיבו לאינטואיציה שלכן. האינטואיציה שלנו היא כלי רב עוצמה. אם משהו מרגיש לכם לא נכון, סביר להניח שהוא לא נכון. תסמכו על עצמכן.
ואגב, האם ידעתן שיש קשר בין היכולת שלנו להציב גבולות לבין רמות החרדה שלנו? מחקרים מראים (לדוגמה, מחקרים בתחום של טיפול קוגניטיבי התנהגותי - CBT) שאנשים שיודעים להגיד 'לא' נוטים להיות פחות חרדים. יש בזה משהו מרגיע, לא? עצם הידיעה שאנחנו שולטות בחיים שלנו.
התנסות אישית: מה למדתי מכישלונות?
היו לי הרבה כישלונות בתחום הזה. היו פעמים שאמרתי 'כן' כשבעצם רציתי להגיד 'לא', ואז סבלתי בשקט. היו פעמים שאמרתי 'לא' בצורה גסה מדי, ופגעתי באנשים שאני אוהבת. אבל מכל כישלון למדתי משהו.
למדתי שכשאני אומרת 'כן' לעצמי, אני הופכת להיות אדם טוב יותר לאחרים. אני יותר סבלנית, יותר רגועה, יותר שמחה. ולמדתי שאנשים שמכירים ואוהבים אותי באמת, יכבדו את הגבולות שלי.
הכי חשוב, למדתי שזה תהליך. זה לא קורה בן לילה. אבל עם תרגול וסבלנות, אפשר ללמוד להגיד 'לא' באהבה – לעצמכן ולאחרים.
מילה לסיום: המסע רק התחיל
אז מה עכשיו? אני מזמינה אתכן להתחיל לתרגל את מה שלמדנו כאן. תבחרו משהו קטן, משהו שמרגיש לכם בטוח, ותתחילו להגיד 'לא' יותר. ותראו מה קורה.
אני יודעת שזה לא קל, אבל אני מאמינה בכן. ואני מזמינה אתכן לשתף אותי בתגובות, בתובנות, בכישלונות ובניצחונות שלכן. יחד, נוכל ללמוד ולצמוח.
אז, מה הדבר הראשון שאתן הולכות להגיד לו 'לא' היום?
