אוי, הריבים החוזרים האלה. הם כמו תקליט שרוט, נכון? את שומעת את אותה מנגינה מעצבנת שוב ושוב, ואת יודעת בדיוק מתי יגיע הסולו הצורם. אני יודעת שאת מתגלגלת עיניים עכשיו. גם אני הייתי שם, יותר מפעם אחת.
פעם, הייתי בטוחה שהבעיה היא רק בצד השני. "הוא לא מקשיב לי!", "היא תמיד עושה את זה!". אבל אז, הבנתי משהו שממש שינה לי את כל המשחק. זה לא רק מה אומרים, אלא איך אומרים, ולמה מלכתחילה בוחרים להגיד את זה.
אבל רגע לפני שניכנס לעומק, תשאלי את עצמך – מה הריב הזה באמת מנסה להגיד לך?
השורש הסודי של הריבים החוזרים
לפעמים, אנחנו כל כך עסוקים בלכעוס, שאנחנו שוכחים לשאול את עצמנו מה באמת מפריע לנו. מחקרים מראים (למשל, גוטמן, שמפורסם בחקר זוגיות), שמאחורי כל ריב גלוי מסתתר צורך לא ממומש, פחד, או תחושה של חוסר ביטחון.
אני זוכרת פעם, כל ריב שלי עם בן הזוג שלי היה מתחיל מ"למה לא הורדת את הזבל?". אבל מה שבאמת רציתי זה להרגיש מוערכת. רציתי לדעת שאני לא לבד במאמץ היומיומי הזה שנקרא "חיים". זה לא היה על הזבל, זה היה על ההרגשה שלי.
וזה מדהים, כי כשגיליתי את זה, הדרך שלי להגיב השתנתה לחלוטין. במקום לתקוף, התחלתי לדבר על ההרגשה שלי. וזה עבד! (טוב, לא תמיד מיד, אבל בהחלט היה שיפור).
למה אנחנו בכלל חוזרים על אותן טעויות?
למה כל כך קשה לנו לצאת מהלופ הזה? כי המוח שלנו אוהב דפוסים. הוא אוהב את מה שהוא מכיר, גם אם זה רע. הריב הזה, למרות שהוא כואב, הוא מוכר. הוא נותן לנו תחושה של שליטה, כי אנחנו יודעים מה הולך לקרות.
מצד שני, תקשורת בריאה דורשת מאיתנו להיות פגיעים, להיות כנים, וזה מפחיד! זה אומר להודות שאנחנו לא מושלמים, שאנחנו צריכים עזרה. ואם להיות כנה – מי רוצה להודות בזה?
הנה עוד משהו מפתיע – לפעמים, אנחנו משחזרים ריבים מהעבר שלנו, מהילדות, מהיחסים של ההורים שלנו. זה כמו סרט שמנגן שוב ושוב, ואנחנו אפילו לא מבינים שאנחנו חלק מהשחקנים בו. פרויד קרא לזה "כפיית חזרה", ואני קוראת לזה "קצת מלחיץ, הא?".
אז מה עושים?
אוקיי, אחרי שחפרנו קצת בעומק, הגיע הזמן לפתרונות. אבל אני חייבת להזהיר אותך – אין פתרונות קסם. זה תהליך, זה עבודה עצמית, ולפעמים זה אפילו מצריך עזרה חיצונית.
- תעצרי רגע לפני שאת מתפוצצת. ברגע שאת מרגישה שהריב עומד להתחיל, קחי נשימה עמוקה. שאלי את עצמך – מה אני מרגישה עכשיו? מה אני באמת רוצה להגיד? האם יש דרך אחרת להביע את זה?
- תדברי בגוף ראשון. במקום להגיד "אתה תמיד...", תגידי "אני מרגישה...". זה עוזר לצד השני לא להרגיש מותקף, ויותר קל לו להקשיב לך.
- תקשיבי באמת. תקשיבי לא רק למילים, אלא גם לטון, לשפת הגוף, להרגשות של הצד השני. תנסי להבין מה הוא באמת מנסה להגיד. זה אולי ישמע קלישאתי, אבל תקשורת טובה היא קודם כל הקשבה טובה.
- תמצאי את ההומור. כן, זה קשה, אבל לפעמים קצת הומור יכול לשבור את המתח. תזכרי שהמטרה היא לא לנצח בוויכוח, אלא לפתור בעיה ביחד.
- תלמדי לריב טוב. מה זה אומר? זה אומר לריב בלי להעליב, בלי להאשים, בלי להשתמש במילים פוגעניות. זה אומר לריב בצורה מכבדת, גם כשאת כועסת.
וטיפ אחרון ממני, נעמה? תהיי סבלנית. זה לוקח זמן, זה דורש מאמץ, אבל זה שווה את זה. זוגיות טובה היא לא דבר שמקבלים, זה דבר שבונים, יום אחרי יום.
אני יודעת שאולי אני נשמעת קצת אופטימית מדי, אבל באמת, אני מאמינה שאפשר לשנות את הדפוסים האלה. אני עשיתי את זה, ואם אני יכולה, גם את יכולה.
עכשיו, אני רוצה לשמוע ממך. מה הריב החוזר שלך? ומה את חושבת שהוא באמת אומר? שתפי אותי, אולי ביחד נמצא פתרון.
