האמת? פעם הייתי בטוחה שאני אלופת המשחקים המשפחתיים. דמיינתי ערבים מושלמים, כולם צוחקים, משתפים פעולה... ואז הגיעה המציאות. בכי, ריבים על תורות, משחקים שמסתיימים לפני שהתחילו. נו, מכירים?
חשבתי שאני עושה משהו לא בסדר. אולי המשחקים לא מספיק מעניינים? אולי אני לא מספיק יצירתית? אבל אחרי הרבה ניסוי וטעייה (בעיקר טעייה, אם לדייק), הבנתי משהו אחר לגמרי.
המשחק המשפחתי האמיתי הוא לא על המשחק עצמו. הוא על החיבור.
עכשיו, יכול להיות שאתם חושבים לעצמכם: "נו באמת, עוד מאמר על זמן איכות? כבר שמענו את זה". אני מבינה את הסקפטיות. אני גם הייתי שם. אבל תאמינו לי, כשאנחנו באמת מבינים מה עומד מאחורי המילה הזאת, "חיבור", הכל משתנה.
אז מה נגלה היום? נבין איך להפוך ערב משחקים משפחתי ממטלה מלחיצה לחוויה אמיתית, כזאת שכולם מחכים לה. בלי הבטחות שווא, רק כלים פרקטיים ותובנות שיעזרו לכם לראות את המשפחה שלכם באור חדש. מוכנים?
הסוד הוא לא במשחק, אלא בשחקנים
אני יודעת, זה נשמע קצת כמו קלישאה, אבל תנו לי להסביר. כשניגשים למשחק עם ציפייה מוגזמת, או עם מטרה נסתרת (למשל, "הערב אני אלמד אותם שיתוף פעולה!"), זה מתכון לאסון. הילדים מרגישים את זה, והאווירה מיד נעשית מתוחה.
אז מה עושים? קודם כל, מורידים ציפיות. אני ממליצה להתחיל בלזכור למה אנחנו משחקים מלכתחילה. מחקרים מראים (למשל, מחקר של ד"ר סטיוארט בראון על חשיבות המשחק להתפתחות המוח) שמשחק הוא לא רק כיף, הוא קריטי להתפתחות רגשית, חברתית וקוגניטיבית. אבל אם נתייחס אליו כאל שיעור, פספסנו את כל הפואנטה.
משהו שאני למדתי בדרך הקשה זה שאם הילד שלי מתעקש על חוקים לא הגיוניים במשחק קופסא מסוים, כדאי לנסות ולזרום איתו (בגבול הסביר כמובן). לא תמיד חייבים לשחק "לפי הספר". לפעמים, דווקא השינויים הקטנים האלה יוצרים משחק חדש, מצחיק ומגבש, ששייך רק לנו.
כשכישלון הופך להזדמנות
היו לא מעט פעמים שהתכנון שלי לערב משחקים משפחתי מושלם התרסק לרסיסים. זוכרים את הריבים על התורות? או את התסכול כשמפסידים? בהתחלה הייתי מנסה "לתקן" את זה, להסביר להם איך להתנהג, אבל זה רק החמיר את המצב.
ואז קרה משהו מעניין. פעם אחת, אחרי שהתפרץ ויכוח רציני באמצע משחק "מונופול", פשוט עצרתי הכל. לקחתי נשימה עמוקה ושאלתי: "מה קורה פה בעצם?".
התברר שהבן שלי הרגיש שהוא תמיד מפסיד, ושהבת שלי הרגישה שאני תמיד לוקחת צד לטובתו. במקום להמשיך לשחק, דיברנו על הרגשות שלהם. כן, באמצע ערב משחקים. וניחשתם נכון, המונופול נשאר בצד עד לפעם הבאה...
השיחה הזאת הייתה חשובה יותר מכל משחק.
אני יודעת, זה מפתה לחפש את המשחק "המושלם", זה שיגרום לכולם להיות מאושרים כל הזמן. אבל האמת היא שאין דבר כזה. כל משפחה היא שונה, ומה שעובד למשפחה אחת לא בהכרח יעבוד למשפחה אחרת. הדבר החשוב הוא להיות קשובים למה שהילדים שלנו צריכים באותו רגע, גם אם זה אומר לוותר על המשחק לגמרי.
משחקים מהסוג הבלתי צפוי
לפעמים, המשחקים הכי טובים הם אלה שלא תכננו מראש. פעם אחת, בזמן נסיעה ארוכה במכונית, התחלנו סתם לזרוק אסוציאציות אחד לשני. "ים – כחול", "כחול – שמיים", "שמיים – ציפור"... פתאום, מצאנו את עצמנו מספרים סיפורים משוגעים אחד לשני, צוחקים בלי הפסקה.
או למשל, משחק "20 שאלות". קלאסיקה אמיתית, אבל תמיד אפשר להוסיף לה טוויסט. במקום לנחש חפץ, אפשר לנחש רגש, או זיכרון משותף. זה לא רק כיף, זה גם עוזר לילדים לפתח מודעות רגשית.
אחד הטיפים הכי טובים שקיבלתי אי פעם היה ממאמנת משפחתית שפגשתי בסדנה: "תסתכל על המשחק המשפחתי כמו ג'אם סשן". כלומר, לתת לילדים להוביל, לאלתר, להוסיף את הטאץ' האישי שלהם. זה יכול להיות מלחיץ בהתחלה (במיוחד אם אתם כמוני, אוהבים שליטה), אבל התוצאות שוות את זה.
אז מה עכשיו?
אני לא הולכת לתת לכם רשימה של "10 משחקים משפחתיים מושלמים". אני גם לא הולכת להבטיח לכם שהמשפחה שלכם תהפוך למשפחה הכי מאושרת בעולם. אבל אני כן רוצה להזמין אתכם לחשוב על המשחק המשפחתי בצורה קצת אחרת.
תחשבו על זה כהזדמנות להתחבר באמת לילדים שלכם, לראות אותם באור חדש, ללמוד מהם דברים שלא ידעתם. ותזכרו: זה לא משנה אם המשחק מושלם או לא, מה שחשוב זה החיבור שנוצר תוך כדי.
אז… מה המשחק הכי משוגע ששיחקתם עם המשפחה שלכם? ספרו לי בתגובות! מעניין אותי לשמוע.
