אני זוכרת את הרגע הזה בבירור. הייתי בתקופת מבחנים מטורפת באוניברסיטה, עבדתי במשרה חלקית כדי לשלם שכר דירה, וניסיתי לשמור על קשר עם המשפחה והחברים שלי. הרגשתי כמו להטוטנית שמנסה להחזיק יותר מדי כדורים באוויר - ובטח תנחשו מה קרה? הכדורים נפלו, אחד אחרי השני. התמוטטתי.
חשבתי שאני סופר-וומן, שיכולה לעשות הכל. אבל אז הבנתי משהו: זה בסדר לא להיות סופר-וומן. זה בסדר להרגיש מוצפת. וזה בטח בסדר לבקש עזרה.
אז מה עושים כשסטרס מאיים להטביע אותנו? בואו נצא למסע משותף, לא כדי למגר את הסטרס (כי זה פשוט לא ריאלי), אלא כדי ללמוד לרקוד איתו.
מאיפה הסטרס הזה בכלל בא? (ומה הפסיכולוגיה האבולוציונית מלמדת אותנו)
לפני שנצלול לטכניקות, בואו נבין רגע את ה"אויב". סטרס, במקורו, הוא מנגנון הישרדותי. תחשבו על האדם הקדמון שצריך לברוח מטורף – הלב דופק, הנשימה מואצת, השרירים מתכווצים. אבל היום, הטורף הוא מייל מעצבן מהבוס או חשבון טלפון גבוה.
הפסיכולוגיה האבולוציונית מלמדת אותנו שהמוח שלנו לא תמיד מבדיל בין סכנה פיזית לסכנה פסיכולוגית. הוא מגיב באותו אופן. וזה מתסכל, נכון?
אבל רגע, אם הסטרס מגיע כדי לעזור לנו, למה הוא גורם לנו להרגיש כל כך רע? זה בדיוק העניין - מנגנון שהיה אמור להגן עלינו הפך למשהו שמכניע אותנו.
טיפ מפתיע #1: תפסיקו לנסות לשלוט בכל דבר (ברצינות!)
אני יודעת, זה נשמע קצת מטורף. אבל תקשיבו לי. אחד הדברים שלמדתי על בשרי הוא שככל שאני מנסה לשלוט יותר, אני רק מגבירה את החרדה שלי.
חוקרת החרדה, ד"ר אליזבת ספלט, בספרה "Overcoming Unwanted Intrusive Thoughts", מסבירה שהניסיון לשלוט במחשבות שלנו יכול דווקא להגביר אותן. זה כמו לנסות לא לחשוב על פיל ורוד – ככל שתתאמצו יותר, כך הפיל יהיה בולט יותר.
אז מה כן לעשות? לקבל את חוסר הוודאות. לתת לדברים לקרות. להרפות. כן, זה מפחיד, אבל גם משחרר.
טיפ מפתיע #2: תנו לעצמכם רשות... להרגיש!
אחת הטעויות הנפוצות שאנחנו עושים בתקופות לחוצות היא לנסות להדחיק את הרגשות שלנו. "אין לי זמן להרגיש עצובה/כועסת/מתוסכלת, אני צריכה להיות חזקה!". אבל זה לא עובד ככה. רגשות שלא מקבלים ביטוי מוצאים דרך אחרת לצאת – הם יכולים להתבטא בכאבי ראש, בעיות עיכול, או התפרצויות זעם לא צפויות.
מחקרים מראים שעיבוד רגשי עוזר לווסת את מערכת העצבים שלנו ולהפחית את רמות הסטרס. אז בפעם הבאה שאתם מרגישים מוצפים, תעצרו רגע, תנשמו עמוק, ותשאלו את עצמכם: "מה אני מרגישה עכשיו?". תנו לרגש הזה מקום, תנו לו להיות. אתם אפילו יכולים לכתוב עליו ביומן, לדבר עליו עם חבר, או לצייר אותו.
טיפ מפתיע #3: תמצאו את ה"גלידה" שלכם (והיא לא חייבת להיות גלידה!)
כולנו צריכים משהו קטן שמרים לנו את מצב הרוח ברגעים קשים. זה יכול להיות כל דבר - מקריאת פרק בספר טוב, דרך שיחה עם חברה טובה, ועד לריקוד סוער בסלון.
העניין הוא למצוא את הדברים שממלאים את המצברים הרגשיים שלנו. ד"ר כריסטין נף, חוקרת חמלה עצמית, טוענת שטיפול עצמי הוא לא מותרות, אלא צורך בסיסי. זה לא אגואיסטי לפנות זמן לדברים שעושים לנו טוב – זה חיוני לשמירה על הבריאות הנפשית שלנו.
אז מה ה"גלידה" שלכם? מה הדבר הקטן הזה שגורם לכם לחייך, גם כשבחוץ סוער?
ואם כלום לא עוזר? אל תפחדו לבקש עזרה!
לפעמים, למרות כל המאמצים שלנו, אנחנו פשוט לא מצליחים להתמודד לבד. זה בסדר גמור! אין שום בושה בלבקש עזרה. בין אם זה לדבר עם חבר, ללכת לפסיכולוג, או לפנות לקו תמיכה – יש אנשים שאכפת להם ורוצים לעזור.
פרופסור ברנה בראון, בספרה "Daring Greatly", מדברת על החשיבות של פגיעות. היא טוענת שפגיעות היא לא חולשה, אלא דווקא מקור הכוח שלנו. כשאנחנו מרשים לעצמנו להיות פגיעים, אנחנו מאפשרים לאחרים להתחבר אלינו ברמה עמוקה יותר.
אז אל תפחדו להושיט יד. אתם לא לבד.
סוף פתוח (כי החיים הם לא תסריט הוליוודי)
המסע הזה, של התמודדות עם תקופות לחוצות, הוא מסע אישי וייחודי לכל אחד מאיתנו. אין פתרונות קסם ואין תשובות חד משמעיות. אבל יש תקווה. ויש דרכים.
אני מאמינה שבסופו של דבר, המפתח הוא ללמוד להיות סבלניים עם עצמנו, להקשיב לגוף שלנו, ולזכור שאנחנו לא צריכים לעשות את זה לבד.
אז מה אתם חושבים? אילו טיפים עזרו לכם להתמודד עם סטרס בעבר? שתפו אותי בתגובות! אני ממש סקרנית לשמוע.
