אני זוכרת את הפעם הראשונה שהבנתי ש"גבול" הוא לא מילה גסה. גדלתי בבית חם ואוהב, אבל הגבולות היו מטושטשים כמו ציור בצבעי מים אחרי גשם. הכל היה זורם, אבל לפעמים הזרימה סחפה אותי למקומות שלא רציתי להיות בהם. הרגשתי אשמה כשרציתי משהו אחר, כאילו הבקשה שלי מערערת את היסודות של המשפחה.
זה קרה כשביקשתי לעבור לגור לבד. וואו, כאילו ביקשתי לערוק לצד השני של המתרס! הרי "משפחה זה הכל", לא? "לעולם לא תהיי לבד", הבטיחו לי. אבל אני רציתי להיות לבד. לא כי לא אהבתי אותם, אלא כי רציתי לגלות מי אני בלי להיות חלק מ"אנחנו".
אני מודה, באותו רגע חשבתי שהם צודקים. שאולי אני אנוכית. אבל משהו בתוכי סירב להאמין בזה. הרגשתי שאני חייבת לעצמי את המרחב הזה, את השקט הזה, את האפשרות לעשות טעויות בלי שמישהו יגיד לי "אמרנו לך".
ואז, יום אחד, נתקלתי בציטוט של ברנה בראון (Brené Brown): "גבולות ברורים הם חמלה ברורה". זה פשוט היכה בי כמו ברק. גבולות הם לא חומה שמפרידה בינינו, הם המסגרת שמחזיקה את הקשרים שלנו בריאים וחזקים.
מאז, אני מסתכלת על גבולות בצורה אחרת לגמרי. זה לא רק מה שאסור, זה מה שמאפשר. זה מאפשר לי להיות אני, ולמשפחה שלי להיות הם, בלי שנבלע אחד בתוך השני.
אז איך בונים גבולות בריאים במשפחה? זו שאלה טובה. אין תשובה אחת נכונה, אבל הנה כמה תובנות שאספתי בדרך, חלקן מניסיוני האישי וחלקן מספרי פסיכולוגיה כמו "Attached" של אמיר לוין ורייצ'ל הלר, שעזר לי להבין את סגנונות ההתקשרות שלי ושל הקרובים לי.
התחילו בהקשבה אמיתית – לעצמכם וליקיריכם
הדבר הראשון והחשוב ביותר הוא להקשיב. להקשיב לעצמכם – מה הצרכים שלכם? מה גורם לכם להרגיש בנוח, ומה גורם לכם להרגיש מוצפים או חנוקים? להקשיב גם לבני המשפחה שלכם – מה הצרכים שלהם? מה הדברים החשובים להם?
זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל תחשבו רגע – כמה פעמים באמת הקשבתם למישהו בלי לחשוב על התגובה שלכם או על מה שאתם הולכים להגיד אחר כך?
הקשבה אמיתית היא כמו נסיעה בכביש צדדי – היא לוקחת קצת יותר זמן, אבל היא מאפשרת לכם לראות את הנוף, להבחין בפרטים הקטנים, להבין את הכיוון שאליו האדם השני באמת רוצה להגיע.
היו כנים – גם אם זה לא נוח
אחרי שהקשבתם, הגיע הזמן להיות כנים. להביע את הצרכים שלכם בצורה ברורה וישירה, בלי להתנצל ובלי להרגיש אשמים.
אני יודעת, זה קשה. במיוחד אם גדלתם בבית שבו "לא נעים" היה הדת השלטת. אבל האמת היא, שכנות היא הבסיס לכל מערכת יחסים בריאה, כולל מערכות יחסים משפחתיות.
התחילו בקטן. בפעם הבאה שמישהו מבקש מכם משהו שאתם לא רוצים לעשות, נסו להגיד "לא" בלי להסביר את עצמכם יותר מדי. זה מפחיד בהתחלה, אבל עם הזמן זה הופך לקל יותר.
זכרו – גבולות הם לא רק מילים, הם גם מעשים
חשוב לזכור שגבולות הם לא רק מילים, הם גם מעשים. זה לא מספיק להגיד "אני צריך יותר זמן לעצמי", אם אתם ממשיכים לענות לטלפונים ולמיילים גם בשעות הפנאי שלכם.
הגדירו לעצמכם כללים ברורים – מתי אתם זמינים, מתי אתם לא זמינים, מה אתם מוכנים לעשות ומה לא. ואז, הכי חשוב – הקפידו על הכללים האלה.
אני מודה, זה החלק הכי קשה. במיוחד אם המשפחה שלכם רגילה לקבל מכם כל מה שהיא רוצה. אבל זכרו – אתם מלמדים אותם איך להתייחס אליכם. אם אתם תתחילו לכבד את הצרכים שלכם, הם ילמדו לעשות את אותו הדבר.
תהיו סבלניים – שינוי לוקח זמן
לבנות גבולות בריאים במשפחה זה תהליך שלוקח זמן. יהיו עליות ומורדות, רגעים שבהם תרגישו שאתם עושים צעד אחד קדימה ושניים אחורה.
אל תתייאשו. תמשיכו לנסות, תמשיכו ללמוד, תמשיכו להקשיב. ובסופו של דבר, תגלו שזה היה שווה את זה.
ואולי, כמוני, תגלו שגבולות הם לא רק מה שמגן עליכם, הם גם מה שמאפשר לאהבה לפרוח. הם המרחב הבטוח שבו אתם יכולים להיות מי שאתם באמת, ולהרגיש אהובים ומקובלים בדיוק כמו שאתם.
אני תוהה, מהו הגבול שהכי קשה לכם להציב במשפחה שלכם? ואיך אתם מתמודדים עם הקושי הזה? אני באמת רוצה לשמוע.
