האמת? תמיד קצת קינאתי באנשים האלה שיודעים "ללמוד לבד". אתם יודעים, אלה שצוללים למשהו חדש, מתעמקים, ופתאום שולטים בו כאילו נולדו עם זה. אני? הייתי מהאנשים האלה שצריכים שיאכילו אותם בכפית, צעד-אחר-צעד. עד שיום אחד נמאס לי.
רגע האמת: הספה, הפופקורן, והתסכול
זה היה ערב שישי גשום, בדיוק מהסוג שמתחנן לפופקורן ונטפליקס. אבל במקום להתרווח בנוחות, מצאתי את עצמי בוהה במסך המחשב, מנסה להבין קורס אונליין על שיווק דיגיטלי שרכשתי בחגיגיות לפני חודשיים. הבעיה? אחרי שלושה שיעורים, הרגשתי יותר מבולבלת מאי פעם. כמו מטפסת הרים בלי חבל. תסכול!
ואז זה היכה בי. לא היה חסר לי מידע, היה חסר לי...אני. כן, אני. הקורס היה טוב, אבל הוא לא התאים לדרך שבה המוח שלי עובד. ואז הבנתי משהו: ללמוד לבד זה לא רק לצרוך מידע, זה ליצור את המסלול שלך.
ללמוד לבד זה לא עניין של כמות, אלא של איכות החיבור שלך לחומר.
מאיפה מתחילים? מהמדבר הסהרה, דווקא!
בטח תרימו גבה, אבל הרעיון הכי טוב שלי הגיע מספר על מסעות במדבר סהרה (מקור לא שגרתי, אמרתי!). הסופר תיאר איך הנוודים לומדים לנווט לפי הכוכבים – לא על ידי שינון שמות קונסטלציות, אלא על ידי תחושת התמצאות אישית. זה עניין של התבוננות, של סבלנות, של למידה מהשטח.
אז החלטתי להתחיל מהשטח. במקום לנסות להבין את כל תיאוריות השיווק בבת אחת, התחלתי בקטן. פתחתי דף אינסטגרם ניסיוני לעסק קטן של חברה שלי (שאגב, הייתה סקפטית כמוני בהתחלה), והתחלתי להתנסות. בלי לחץ, בלי ציפיות. רק לראות מה עובד, מה לא, ולמה.
הכישלונות מחכים מעבר לפינה – וזה בסדר!
אני לא אשקר, היו נפילות. פוסטים שלא קיבלו לייק אחד, קמפיינים ששרפו כסף בלי תוצאות, טעויות כתיב מביכות. אבל כל כישלון היה שיעור מוסווה. למדתי מה עובד על הקהל הספציפי הזה, איזה מסרים מצליחים לחדור, איזה עיצובים מושכים את העין. יותר חשוב מזה, למדתי לסלוח לעצמי על הטעויות.
כישלון הוא לא סוף העולם. הוא רק תמרור שמראה לך כיוון אחר.
וגם גיליתי משהו מפתיע: הקהילה. כן, מסתבר שאנשים אוהבים לעזור. התחלתי לשאול שאלות בקבוצות פייסבוק של משווקים, לחפש טיפים בטוויטר, לקרוא בלוגים של מומחים. לאט לאט בניתי לעצמי רשת תמיכה של אנשים שאכפת להם. (מקור: מאמר שקראתי ב-Harvard Business Review על חשיבות קהילות למידה אונליין).
הקאץ'? אין קיצורי דרך, אבל יש דרכים חכמות
אל תטעו, ללמוד לבד זה לא קל. זה דורש הרבה משמעת עצמית, התמדה, ובעיקר – אמונה בעצמך. זה גם דורש ממך להבין מה עובד בשבילך. למשל, גיליתי שאני לומדת הכי טוב דרך ניסוי וטעייה. אחרים מעדיפים לקרוא ספרים, לצפות בהרצאות, או לעשות קורסים מובנים. אין דרך אחת "נכונה".
אז מה הלאה? השאלות שנשארות איתי
אני עדיין לומדת. אני עדיין עושה טעויות. אבל עכשיו אני כבר לא מפחדת מהן. אני אפילו נהנית מהתהליך. זה כבר לא עניין של "חייבת לדעת", אלא של "רוצה לדעת". וזה, חברים, ההבדל הכי גדול.
ואני תוהה... האם באמת אפשר ללמוד כל דבר לבד? או שיש דברים שחייבים ללמוד עם אחרים? ואיך מוצאים את האיזון הנכון בין עצמאות לשיתוף פעולה? אשמח לשמוע את המחשבות שלכם!
