היי, נעמה כאן. תודי, כמה פעמים מצאת את עצמך תקועה בתוך לופ אינסופי של "אני אחליט אחר כך"? אני יודעת שאני הייתי שם לא פעם ולא פעמיים. זה מתחיל בדברים קטנים – איזה סרט לראות, מה לאכול לארוחת ערב – ומתגלגל להחלטות גדולות בהרבה, כמו האם לקחת את הקידום בעבודה או להישאר במקום הנוח והמוכר.
פעם, דחיתי החלטה לגבי קורס שהייתי חייבת לקחת כדי להתקדם. אמרתי לעצמי שאני צריכה עוד זמן לחשוב על זה, לבדוק את כל האופציות. בסוף, פספסתי את מועד ההרשמה וביזבזתי שנה שלמה. האמת? כעסתי על עצמי. אבל אז הבנתי משהו חשוב: דחייה היא לא תמיד עצלנות. לפעמים, היא פחד. פחד מטעויות, פחד משינוי, פחד מלקחת אחריות על החיים שלנו.
מה את הכי מפחדת ממנו בהחלטות שלך? תני לעצמך רגע לחשוב על זה.
אז איך יוצאים מהלופ הזה? איך מפסיקים לדחות ומתחילים לחיות? אספתי כמה תובנות, חלקן מהחיים וחלקן ממקורות מפתיעים, שיעזרו לנו להבין מה עומד מאחורי הדחייה הזו ואיך אפשר להתמודד איתה.
השורש של הדחייה: יותר עמוק ממה שחשבת
פסיכולוגים טוענים שדחיית החלטות קשורה לאופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו ואת העולם. ד"ר טימותי פישל, מומחה לפרוקראסטינציה (דחיינות כרונית), מסביר בספרו "Procrastination: Why You Do It, What to Do About It Now" שהדחייה היא לעיתים קרובות מנגנון התמודדות עם רגשות שליליים כמו חרדה, תסכול או חוסר ביטחון.
אבל הנה הטוויסט: זה לא רק עניין פסיכולוגי. מחקרים בתחום הנוירו-מדע מראים שהחלטות מתקבלות באזורים שונים במוח, ושהדחייה קשורה לפעילות מוגברת באזורים שאחראים על עיבוד רגשות שליליים. במילים אחרות, כשאנחנו דוחים משהו, המוח שלנו אומר לנו: "זה לא כיף, עדיף להימנע". (מקור: "The Neuroscience of Decision-Making," Journal of Neuroscience).
אני זוכרת שקראתי פעם על שיטת "5 השניות" של מל רובינס. הרעיון הוא שאם יש לך דחף לעשות משהו (או לא לעשות משהו!), יש לך רק 5 שניות לפעול לפני שהמוח שלך יתחיל לשכנע אותך למה זה רעיון רע. ניסיתי את זה כמה פעמים, וזה באמת עובד! אבל אז שאלתי את עצמי: למה בכלל אני צריכה "לרמות" את המוח שלי? האם יש דרך להתמודד עם הפחדים והחששות האלה בצורה יותר ישירה?
וזה בדיוק מה שננסה לעשות עכשיו.
הפתעה! לא כל החלטה חייבת להיות "מושלמת"
אחת הטעויות הנפוצות ביותר שאנחנו עושים היא לחשוב שאנחנו צריכים לקבל את ההחלטה הכי טובה, הכי נכונה, הכי מושלמת. אבל האמת היא שאין דבר כזה. כל החלטה מגיעה עם יתרונות וחסרונות, עם סיכונים וסיכויים. והניסיון להגיע ל"שלמות" רק גורם לנו להיתקע.
"הטוב הוא האויב של הטוב ביותר," אמר וולטייר. כמה שזה נכון.
במקום לשאוף לשלמות, נסו לשאוף ל"מספיק טוב". תשאלו את עצמכן: מה המינימום שאני צריכה לדעת כדי לקבל החלטה סבירה? מה התוצאה הכי גרועה שיכולה לקרות, והאם אני יכולה לחיות איתה?
פעם הייתי צריכה לבחור בין שני פרויקטים בעבודה. שניהם היו מעניינים, אבל לא יכולתי לעשות את שניהם במקביל. ישבתי שעות על גבי שעות, ניסיתי לנתח את היתרונות והחסרונות של כל אחד מהם, ופשוט לא הצלחתי להחליט. בסוף, חברה טובה אמרה לי: "נעמה, את תצליחי בכל פרויקט שתבחרי. פשוט תבחרי אחד ותתקדמי". וזה בדיוק מה שעשיתי.
איזו החלטה את יכולה לקבל היום, גם אם היא לא "מושלמת"?
הפרדוקס של הבחירה: יותר מדי אופציות משתקות
יש משהו מפתה בלהאמין שככל שיש לנו יותר אפשרויות, כך אנחנו יותר חופשיים. אבל האמת היא שלפעמים, יותר מדי בחירה יכולה לשתק אותנו. זה נקרא "הפרדוקס של הבחירה", וזה משהו שכולנו חווים על בסיס יומי.
תחשבי על זה: כמה זמן את מבזבזת בניסיון לבחור סרט לצפייה בנטפליקס? כמה זמן את מתלבטת איזו מסעדה להזמין ממנה אוכל? ככל שיש לנו יותר אפשרויות, כך קשה לנו יותר להחליט, ואנחנו מרגישים יותר חרדה וחרטה אחרי שבחרנו משהו.
הפתרון? להגביל את האפשרויות. במקום לעבור על כל הסרטים בנטפליקס, תבחרי מראש שלושה או ארבעה סרטים שנראים לך מעניינים, ותבחרי מביניהם. במקום לחפש מסעדה חדשה בכל פעם, תחזרי למסעדות שאת אוהבת ויודעת מה את מקבלת. ככל שתצמצמי את האפשרויות, כך יהיה לך קל יותר להחליט.
החלטה קטנה אחת, שינוי גדול
אז מה עושים עכשיו? איך מתחילים ליישם את כל התובנות האלה בחיים שלנו? אני מציעה להתחיל בקטן. תבחרי החלטה אחת שאת דוחה כבר זמן רב, ותחליטי עליה עוד היום. לא משנה אם זה משהו קטן או גדול, העיקר שתעשי את הצעד הראשון.
אולי זה להירשם לקורס שרצית, אולי זה להתקשר לחברה שלא דיברת איתה הרבה זמן, אולי זה סתם לנקות את השולחן שלך. ברגע שתקבלי את ההחלטה הזו ותפעלי לפיה, תרגישי תחושת הקלה ושחרור. ותזכרי, גם אם ההחלטה לא תהיה מושלמת, עדיין עשית צעד בכיוון הנכון.
אני מאמינה בך. ואני כאן בשבילך.
אז… מה ההחלטה הקטנה שאת הולכת לקבל היום? ספרי לי בתגובות!
