היי, אני נעמה, וכן, אני מהאנשים האלה שתמיד אמרו "לכי עם הלב שלך". אבל מה קורה כשהלב מוביל אותך שוב ושוב לאותה טעות? או גרוע מזה, כשהוא פשוט לא יודע מה הוא רוצה?
פעם האמנתי שללב יש את כל התשובות. שהאינטואיציה שלנו היא מצפן פנימי מושלם. כמה נאיבית הייתי.
(אגב, יש לי חברה שקוראת לי "נאיבית כרונית", בצחוק כמובן. או שלא?)
האמת היא שלקח לי לא מעט זמן להבין שלפעמים, הלב צריך עזרה. הוא צריך הכוונה, הוא צריך גבולות, והוא אפילו צריך קצת לשתוק ולהקשיב לשכל.
ההבטחה שלי אלייך: את לא לבד בבלבול הזה. בסוף המאמר הזה, תקבלי פרספקטיבה חדשה על איך לקבל החלטות שבאמת טובות לך, גם אם הן לא תואמות את מה שלימדו אותך. וכן, אולי אפילו תגלי ש"ללכת עם הלב" זו לפעמים עצלנות מחשבתית.
האמת המרה: הלב הוא לא גורו
פסיכולוגים כמו דניאל כהנמן, חתן פרס נובל לכלכלה, הסבירו לנו כבר מזמן על הטיות קוגניטיביות. המוח שלנו לא תמיד רציונלי, והלב, או האינטואיציה, מושפעים מהרגלים, פחדים וחוויות עבר.
רגע של תובנה: אם האינטואיציה שלך מבוססת על טראומה, היא בטח לא תוביל אותך למקום טוב.
אני זוכרת תקופה שהייתי יוצאת רק עם בחורים שהיו בדיוק ההפך מהאקס שלי. "ללכת עם הלב" אמר לי "הוא היה ככה, אז תברחי מכל מה שמזכיר אותו!". ובטח ניחשתן, זה לא ממש עבד. מצאתי את עצמי שוב ושוב בקשרים לא בריאים, פשוט עם גברים שונים.
מה שגיליתי בסופו של דבר, בעזרת טיפול פסיכולוגי מעמיק (ממליצה בחום, אגב!), זה שה"לב" שלי פשוט הגיב לפחדים שלי, ולא לצרכים האמיתיים שלי.
מחשבות "אמצע הדרך": רגע, אז אסור להקשיב ללב בכלל?
ממש לא! האינטואיציה שלנו היא כלי חשוב, אבל היא צריכה להיות חלק ממערכת שלמה. אני אוהבת לחשוב על זה כמו נהיגה: את לא יכולה לסמוך רק על GPS, את צריכה להסתכל על הכביש, על התמרורים, ולהיות מודעת לסביבה שלך.
הנה שאלה שחשוב לשאול את עצמך: מה המקור של האינטואיציה הזו? ממה היא מושפעת?
לדוגמה, אם את מרגישה פחד עצום לקחת סיכון בעבודה, יכול להיות שהפחד הזה מגיע מכישלון קודם. במקרה כזה, חשוב לבחון את הפחד הזה בצורה רציונלית: האם הסיכון באמת גדול? האם את מוכנה להתמודד עם כישלון?
הפתרון המפתיע: איזון בין הלב לשכל (והקישקע)
הסופרת והחוקרת ברנה בראון מדברת על "חוסר פגיעות" (Vulnerability) ככוח. היא טוענת שאנחנו צריכים לתת לעצמנו להרגיש את הרגשות שלנו, אבל גם לבחון אותם בצורה ביקורתית.
אז מה עושים בפועל? הנה כמה צעדים שאני אימצתי:
- זיהוי הרגשות: תני שם למה שאת מרגישה. פחד? שמחה? תסכול? כעס? זה השלב הראשון.
- חקירה עצמית: שאלי את עצמך שאלות קשות. למה אני מרגישה ככה? מה הפחדים שלי? מה הצרכים שלי?
- איסוף מידע: חפשי מידע רלוונטי. דברי עם אנשים שאת סומכת עליהם, קראי מאמרים, התייעצי עם מומחים.
- קבלת החלטה מושכלת: אחרי שאספת את כל המידע, קחי צעד אחורה ותנסי לראות את התמונה הגדולה. מה הכי חשוב לך בטווח הארוך? מה הערכים שלך?
- בדיקת מציאות: נסי לדמיין את התוצאות האפשריות של ההחלטה שלך. מה יכול להשתבש? איך תתמודדי עם זה?
הנה משפט קצר וחשוב: החלטה טובה היא לא תמיד החלטה קלה.
למשל, כשהחלטתי לעזוב עבודה שהייתי בה "נוחה" אבל לא מספקת, זה היה מפחיד. הלב שלי צעק "תשארי! זה בטוח!". אבל השכל שלי אמר "את לא מאושרת פה, את צריכה שינוי". בסופו של דבר, עזבתי. וכן, היו רגעים קשים, אבל אני לא מצטערת לרגע.
חיבור רגשי: זה לא רק על החלטות "נכונות"
השינוי האמיתי קורה כשאת מתחילה להקשיב לעצמך בצורה אחרת. לא רק למה שאת מרגישה, אלא גם למה שאת צריכה. כשאת מתחילה לדאוג לרווחה הנפשית שלך, ליחסים שלך, לסיפוק שלך.
אני גיליתי שהרבה פעמים "ללכת עם הלב" זה פשוט תירוץ להימנע מלהתמודד עם דברים קשים. זה יותר קל לוותר על החלום, מאשר להילחם עליו. יותר קל להישאר במערכת יחסים לא טובה, מאשר לעזוב ולהיות לבד.
אבל האמת היא, שהחיים האמיתיים מתחילים מחוץ לאזור הנוחות.
סיום פתוח ואנושי
אני יודעת שזה לא קל. לשנות דפוסי חשיבה זה תהליך ארוך ומורכב. אבל אני מבטיחה לך, זה שווה את זה.
אז מה את חושבת? האם גם את נאבקת לפעמים עם הדילמה הזו? האם יש לך טיפים משלך איך לאזן בין הלב לשכל? אשמח לשמוע בתגובות! ואם את מרגישה שאת צריכה עזרה נוספת, אל תהססי לפנות לאיש מקצוע. אנחנו כאן בשבילך.
