האמת? שנים חשבתי שתקשורת טובה זה רק לנבחרים. לאלה שמדברים בלי הפסקה, שתמיד יודעים מה להגיד, שמרגישים בנוח בכל סיטואציה. ואז, מתוך תסכול אישי עמוק, הבנתי משהו הפוך לגמרי.
ישבתי בפגישה, מרגישה איך הדם עולה לי לראש. כל כך רציתי להגיד משהו חשוב, אבל המילים פשוט סירבו לצאת. אחר כך, כשנסעתי הביתה, ניתחתי את הסיטואציה שוב ושוב. שם הבנתי – להיות "שקט" זה לא חיסרון, זה פשוט סוג אחר של תקשורת. וזה יכול להיות אפילו יתרון. אבל איך הופכים את זה ליתרון? זאת השאלה.
אז, בואו נדבר על זה רגע ברצינות. תקשורת זה לא רק מה שאתם אומרים, אלא איך אתם גורמים לאנשים להרגיש. נכון?
המיתוס של ה"וורבלי": למה לדבר הרבה לא אומר לתקשר טוב
רובנו גדלנו עם ההנחה שתקשורת זה מילים, דיבור. אבל אחרי שנים בתחום ה-NLP (ואחרי אין ספור פגישות שבהן שתקתי כמו דג), הבנתי שהרוב המוחלט של התקשורת שלנו הוא בכלל לא מילולי. זה טון הדיבור, שפת הגוף, המבט בעיניים, האנרגיה שאנחנו מקרינים.
סקרנתם אותי. האם תהיתם פעם כמה כוח יש לשתיקה מחושבת?
אחד המקורות המפתיעים שלי בנושא היה דווקא סרט דוקומנטרי על לוחמי נינג'ה. כן, כן, נינג'ות. הם לימדו אותי על כוחה של השקט, על היכולת להקשיב באמת, לקלוט את כל הפרטים הקטנים, להגיב רק כשצריך. זה לגמרי שינה לי את התפיסה.
להיות שקט זה לא להיות פסיבי. זה להיות סופר-אקטיבי.
הקשבה פעילה: הסופר-פאוור של האנשים השקטים
הקשבה פעילה היא הרבה מעבר ל"להנהן ולחכות לתורך לדבר". זה באמת להבין מה הבן אדם השני אומר, לא רק את המילים, אלא גם את הרגשות, את הכוונות, את מה שהוא לא אומר. זה אומר להיות נוכחים לגמרי ברגע, בלי הסחות דעת, בלי מחשבות מקבילות. זה דורש אימון, אבל זה שווה את זה.
לפי מחקר של אוניברסיטת הרווארד, אנשים שמקשיבים באופן פעיל נתפסים כחכמים יותר, סימפטיים יותר, ואמינים יותר. (מקור: Harvard Business Review, "The Power of Listening").
אוקי, אני מודה. בהתחלה זה היה לי סיוט. הייתי כל כך מרוכזת בלנסות להבין מה אני הולכת להגיד, שלא באמת שמעתי מה אמרו לי. אבל עם הזמן, למדתי להתמקד בבן אדם שמולי, לשאול שאלות מבהירות, לחזור על מה שהוא אמר במילים שלי כדי לוודא שהבנתי נכון. זה עשה הבדל עצום.
ואם להודות על האמת, הקשבה אמיתית היא גם סוג של חמלה.
שפת גוף: מה שהגוף שלכם אומר כשאתם שותקים
שפת הגוף שלכם יכולה להיות הכלי הכי חזק שלכם, גם כשאתם לא אומרים מילה. קשר עין, חיוך קטן, יציבה זקופה, הנהון קל – כל אלה יכולים להעביר מסר של ביטחון, הקשבה, אמפתיה.
אבל הנה משהו שאולי לא חשבתם עליו: שפת הגוף שלכם צריכה להיות אותנטית. אם אתם מנסים להעמיד פנים שאתם רגועים ובטוחים בעצמכם, כשאמת אתם בלחץ מטורף, זה יקרין החוצה. אנשים ירגישו את זה. אז במקום לנסות לזייף ביטחון, תנסו להתחבר לרגשות שלכם, לקבל אותם, ולהביע אותם בצורה אותנטית.
מכירים את זה שמישהו אומר לכם "הכל בסדר" אבל אתם מרגישים שמשהו לא בסדר? זה בדיוק זה.
להפוך שקט ליתרון: איך להשפיע בלי להרים את הקול
אז איך בעצם הופכים את השקט ליתרון? איך משפיעים, מובילים, משיגים את מה שרוצים, בלי להיות דברנים כפייתיים?
התשובה היא בפוקוס. תתמקדו במה שחשוב באמת, תבחרו את המילים שלכם בקפידה, תדברו רק כשאתם באמת צריכים להגיד משהו. כשהמילים שלכם יהיו נדירות, הן יהיו גם עוצמתיות יותר.
וגם, תזכרו: לא כל דיון חייב לנצח. לפעמים, השקט הוא התשובה הכי טובה.
תקשורת טובה זה לא תחרות. זה דיאלוג.
נקודת מבט אישית: למה שקט יכול להיות הסופר-כוח שלכם (והטעות הכי גדולה שלי)
אז, איך כל זה השפיע עליי? ובכן, לקח לי שנים להבין שהשקט שלי הוא לא חיסרון. להיפך, הוא מאפשר לי להקשיב יותר טוב, לחשוב יותר לעומק, להגיב בצורה מושכלת יותר. זה נתן לי ביטחון עצמי שלא היה לי קודם.
אבל הנה הטעות שלי: במשך שנים ניסיתי להיות מי שאני לא. ניסיתי להיות יותר דברנית, יותר אסרטיבית, יותר "חברתית". זה רק גרם לי להרגיש יותר גרוע. רק כשקיבלתי את עצמי כמו שאני, עם כל השקט שלי, התחלתי באמת לתקשר טוב יותר.
ועכשיו תחשבו על זה. האם ניסיתם פעם לדכא חלק מהאישיות שלכם רק כדי להתאים לציפיות של אחרים?
אז מה השורה התחתונה? אל תנסו להיות מי שאתם לא. תקבלו את עצמכם כמו שאתם, תמצאו את היתרונות שלכם, ותשתמשו בהם כדי לתקשר בצורה הכי טובה שאתם יכולים. וזכרו, לפעמים השקט הוא התשובה הכי חזקה.
אני עדיין לומדת. וגם אם אני מדברת עכשיו מתוך ניסיון, אני יודעת שהמסע הזה לא נגמר לעולם. אז מה דעתכם? איך השקט שלכם משרת אתכם בחיים?
