אוקיי, בואו נדבר על זה רגע. על הדחיינות הזאת, שמכרסמת לנו מבפנים. אתן מכירות את זה, נכון? המשימה הזאת שמרחפת מעלינו כמו ענן שחור, ואנחנו עושות הכל כדי לא להתקרב אליה? כן, גם אני.
פעם חשבתי שדחיינות היא פשוט עצלות. בושה, הא? אבל עם השנים, הבנתי שזה הרבה יותר מורכב מזה. זה לא שאנחנו עצלניות, אלא שאנחנו... מפחדות? מוזר, נכון?
פחד ממה? מפחד מכישלון, מפחד מלהיות לא מספיק טובות, מפחד משיפוט, ואפילו, תחזיקו חזק, מפחד מהצלחה! כן, כן, שמעתן נכון. לפעמים אנחנו דוחות משימות כי אנחנו מפחדות מהשינוי שהצלחה תביא לחיינו. מטורף, אבל אמיתי.
מקור מספר 1: מחקרים בפסיכולוגיה מראים שדחיינות קשורה פעמים רבות לוויסות רגשי. אנחנו דוחות משימות כדי להימנע מרגשות לא נעימים כמו חרדה או תסכול.
אז מה עושים? איך יוצאים מהלופ הזה?
קודם כל, חמלה עצמית. תפסיקו להלקות את עצמכן. דחיינות היא לא פגם באופי, אלא מנגנון הגנה. תנסו להבין מה מפחיד אתכן, ותהיו עדינות עם עצמכן. זה בסדר לדחות מדי פעם.
אבל, וזה אבל גדול, זה לא אומר שאפשר לוותר לעצמנו לגמרי.
פעם, כשהייתי סטודנטית, הייתי דוחה את כל העבודות עד לרגע האחרון. הייתי משכנעת את עצמי שאני עובדת הכי טוב בלחץ. אבל האמת? הייתי בסטרס מטורף, ישנה מעט, ואוכלת ג'אנק פוד. לא כיף בכלל.
ואז, יום אחד, גיליתי טריק קטן שעשה לי מהפך בחיים. קוראים לו "שיטת חמש הדקות".
הרעיון פשוט: את בוחרת משימה שאת דוחה, ואומרת לעצמך שתעבדי עליה רק חמש דקות. רק חמש דקות! זה נשמע מגוחך, נכון? אבל תאמינו לי, זה עובד.
למה? כי חמש דקות זה פרק זמן קצר מספיק כדי לאיים עלינו. זה לא נראה כמו מאמץ גדול, אז אנחנו מתחילות. ואז, קורה משהו מדהים: אחרי חמש דקות, אנחנו כבר בתוך זה. כבר התחלנו, כבר יש מומנטום. ופתאום, אנחנו מוצאות את עצמנו עובדות שעה, שעתיים, בלי לשים לב.
זה עובד כי זה עוקף את הפחד שלנו. במקום להתמודד עם משימה ענקית ומאיימת, אנחנו מתחילות במשהו קטן וקל. וברגע שאנחנו מתחילות, קל יותר להמשיך.
מקור מספר 2: בספר "Eat That Frog!" של בריאן טרייסי הוא ממליץ להתחיל את היום עם המשימה הקשה ביותר, כדי להימנע מדחיינות ולבנות מומנטום חיובי.
אבל רגע, מה קורה אם אחרי חמש דקות אנחנו עדיין לא מצליחות להיכנס לזה? זה בסדר! פשוט תעצרו. תחזרו לזה מחר. העיקר הוא להתחיל, גם אם זה רק לחמש דקות.
זה לא תמיד עובד חלק. היו לי ימים שניסיתי, ולא הצלחתי להתחיל כלום. זה קורה. מה שלמדתי הוא שאסור לתת לכישלון אחד להרוס הכל. תקומו למחרת, ותנסו שוב.
עוד משהו חשוב: תגדירו לעצמכן מטרות קטנות וברורות. במקום להגיד "אני צריכה לכתוב את התזה שלי", תגידו "אני אכתוב היום 500 מילים". זה נשמע הרבה יותר אפשרי, נכון?
ותזכרו, אתן לא לבד. כולנו מתמודדות עם דחיינות. וזה בסדר. העיקר הוא לא לוותר, ולמצוא את הדרכים שעובדות הכי טוב עבורכן.
תחשבו על זה רגע: מה הדבר האחד שתמיד דחיתן, שאם רק הייתן עושות אותו, החיים שלכן היו נראים אחרת? תרשמו אותו עכשיו. ועכשיו, תחשבו איך אתן יכולות לפרק אותו למשימות קטנות, שאפשר לעשות בחמש דקות.
אל תצפו לשינוי מיידי. זה תהליך. אבל עם קצת סבלנות וחמלה עצמית, אתן יכולות להתגבר על הדחיינות ולהשיג את כל מה שאתן חולמות עליו.
אני מאמינה בכן. באמת. עכשיו, לכו תכבשו את העולם. (אבל רק אחרי חמש דקות של עבודה על המשימה הזאת, כן?)
ואם יש משהו שלמדתן מהמאמר הזה – זה שגם אני נאבקת בדחיינות. כולנו בסירה אחת, ואנחנו יכולות לעזור אחת לשנייה. שתפו אותי בתגובות, איך אתן מתמודדות עם זה, ואילו טיפים עובדים בשבילכן. יחד, ננצח את המפלצת הזאת!
