אני זוכרת את הפעם הראשונה שניסיתי לבקש עזרה בעבודה. הייתי בטוחה שזה יראה כאילו אני לא יודעת כלום, כאילו אני לא ראויה להיות שם. אז שתקתי, ניסיתי לבד, והתוצאה? שבועיים של תסכול, באגים שלא הצלחתי לתקן, ובסוף... כן, בסוף נאלצתי לבקש עזרה. רק שאז, הנזק כבר היה גדול יותר.
האמת? כולנו פוחדים לבקש עזרה. מפחדים להיראות חלשים, לא מספיק טובים, או סתם להפריע. אבל מה אם אני אגיד לכם שיש דרך אחרת? דרך שבה בקשת עזרה הופכת לכוח, לכלי למידה, ואפילו – תחזיקו חזק – לדרך לבנות מערכות יחסים חזקות יותר?
זו לא הרצאה, אני מבטיחה. זה יותר כמו שיחת בנות, כזאת שמגלים בה דברים חשובים בין צחוק לאיזה שיתוף מביך במיוחד.
אז איך עושים את זה נכון?
השקיפות היא המפתח – אבל לא כמו שאתם חושבים
אנחנו רגילים לשמוע ששקיפות זה טוב. "תקשורת פתוחה", "אותנטיות", כל הסיסמאות האלה. אבל מה זה אומר כשמדובר בבקשת עזרה? זה אומר להגיע מוכנים, אבל לא מוכנים מדי. להראות שניסיתם, שנברתם, שחקרתם, אבל שנתקעתם.
לדוגמה, במקום להגיד "אני לא מבינה כלום בזה, תסבירו לי הכל מהתחלה", תגידו משהו כמו: "ניסיתי לעקוב אחרי המדריך הזה (מקור מקצועי: מאמר טכני ב-Stack Overflow), אבל אני נתקעת בסעיף 3. ניסיתי את הפתרונות האלה (מפרטים את הפתרונות שניסיתם), אבל הם לא עבדו. יש לך רעיון מה יכולה להיות הבעיה?".
ככה אתם מראים שאתם לא מצפים שהצד השני יעשה את העבודה בשבילכם, אלא שאתם מחפשים הדרכה, כיוון. זה משנה את כל הדינמיקה.
תובנה קטנה: בקשת עזרה מושכלת היא לא סימן לחולשה, אלא סימן לאינטליגנציה.
להודות בטעויות – זה לא סוף העולם, זה רק ההתחלה
אני יודעת, זה קשה. להודות שעשיתם טעות, שפספסתם משהו, שטעיתם בחישוב. אבל תאמינו לי, זה משתלם.
פעם, כשהייתי מתכנתת צעירה, גרמתי בטעות לנפילה של שרת מרכזי. כן, קראתם נכון. כולם הסתכלו עליי כאילו אני חייזר. במקום לנסות להסתיר את זה, התוודתי מיד, הסברתי מה עשיתי לא נכון, וביחד הצלחנו לתקן את הנזק.
מה למדתי? שאנשים מעריכים כנות. שאם אתם לוקחים אחריות, אנשים יהיו מוכנים לעזור לכם. ושכולנו טועים, השאלה היא מה אנחנו עושים עם זה.
"טעויות הן הוכחה לכך שאתה מנסה" – משפט ששמעתי פעם ממאמנת קריירה שהערכתי במיוחד, ד"ר ברנדה סמית'. (מקור מקצועי).
להקשיב באמת – זה לא רק להיות מנומס
כשמישהו עוזר לכם, הקשיבו לו באמת. אל תחשבו על מה אתם הולכים להגיד בתגובה, אל תבדקו את הטלפון, אל תסתכלו לשום מקום אחר. תהיו נוכחים, תהיו קשובים, תשאלו שאלות.
וכן, גם אם אתם לא מבינים הכל, תשאלו. אל תפחדו להרגיש טיפשים. עדיף לשאול שאלה "טיפשית" מאשר להמשיך לעשות טעות.
לפעמים, השאלה הנכונה שווה יותר מאלף תשובות.
לשלב ידע מחוץ לקופסה – כי החיים הם לא רק ספר לימוד
אני אוהבת לשלב ידע מתחומים שונים, גם כאלה שנראים לא קשורים לכאורה. למשל, למדתי הרבה על תקשורת בין-אישית מצפייה בתוכניות ריאליטי (אל תגלו לאף אחד!). איך אנשים מגיבים ללחץ, איך הם מתמודדים עם קונפליקטים, איך הם מבקשים עזרה. זה נשמע מוזר, אבל זה עובד!
דוגמה נוספת: פעם ניסיתי להבין למה אני מתקשה לבקש עזרה, וגיליתי שהשורש נעוץ בדפוסי התנהגות שספגתי בילדות. קראתי על תיאוריות התקשרות (מקור מקצועי: מחקריו של ג'ון בולבי) ופתאום הכל התחיל להתחבר.
הטריק הסודי: להחזיר טובה – בלי לצפות לתמורה
הדרך הכי טובה לקבל עזרה היא לתת עזרה. תהיו שם בשביל אחרים, תעזרו כשאפשר, תשתפו ידע. לא כדי לקבל משהו בתמורה, אלא כי זה הדבר הנכון לעשות.
ואז, כשאתם תצטרכו עזרה, אנשים יהיו שמחים לעזור לכם. לא כי הם חייבים, אלא כי הם רוצים.
העזרה הכי טובה היא זו שניתנת מתוך נתינה אמיתית, בלי ציפייה לתמורה.
אז מה למדנו? שבקשת עזרה היא לא בושה, אלא הזדמנות. הזדמנות ללמוד, לצמוח, להתחבר. הזדמנות להפוך את החולשה לכוח.
אבל רגע, לפני שאתם הולכים לבקש עזרה, אני רוצה לשאול אתכם שאלה: מה הדבר הכי קשה לכם בלבקש עזרה? שתפו אותי בתגובות, אני ממש רוצה לדעת. ואולי, ביחד, נמצא את הדרך לעשות את זה קצת יותר קל.
