אוקיי, בואו נדבר על זה רגע. על הדבר הזה שכולנו, לפחות פעם אחת בחיים, נתקלנו בו – הצורך הזה, שלפעמים משתק אותנו, לרצות אחרים. להרגיש שווים רק אם קיבלנו את האישור שלהם. פאק, זה מתיש!
זוכרת את עצמי, לפני כמה שנים, מתלבטת שעות מה ללבוש לפגישה עם חברות. לא כי באמת היה לי חשוב מה אני לובשת, אלא כי פחדתי שיחשבו שאני לא מספיק "אופנתית" או "בסטייל". ואז זה היכה בי – למה אני בכלל טורחת? למה שאני אתן למישהו אחר להחליט מה אני שווה?
זה לא היה איזה "רגע הארה" קסום. זה היה תהליך, והאמת? הוא עדיין מתרחש. אבל יש כמה דברים שלמדתי בדרך שעזרו לי להשתחרר מהכלא הזה של "מה יגידו".
הצעד הראשון: להבין מאיפה זה בא
זה לא סתם צורך פתאומי. הצורך לרצות אחרים לרוב מושרש עמוק בילדות שלנו. אולי גדלנו במשפחה שהייתה ביקורתית, או שהיינו צריכים "להתנהג יפה" כדי לקבל אהבה.
מחקרים פסיכולוגיים מראים (Leary & Kowalski, 1995) שאנחנו, כבני אדם, בנויים חברתית. אנחנו תמיד מחפשים שייכות וקבלה, ופחד מדחייה הוא אחד הפחדים העמוקים ביותר שלנו. אבל – וזה אבל גדול – זה לא אומר שאנחנו צריכים לתת לפחד הזה לנהל לנו את החיים!
תשאלו את עצמכן – מאיפה זה מגיע אצלי? מי האנשים האלה שהדעות שלהם כל כך משפיעות עלי? ולמה? זו לא ביקורת, זו חקירה.
האמת המרה: אי אפשר לרצות את כולם
אוקיי, זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל כמה פעמים ניסיתן לשנות את עצמכן כדי להתאים את עצמכן למישהו אחר? אני עשיתי את זה יותר מדי פעמים. ניסיתי להיות "הבחורה הקולית", "החכמה", "היפה"... וזה אף פעם לא עבד.
למה? כי זה לא אני. וכי תמיד יהיה מישהו שלא יאהב את מה שאני עושה, אומרת או לובשת. וזה בסדר!
פעם קראתי ציטוט של ד"ר סוס שאומר "Be who you are and say what you feel, because those who mind don't matter, and those who matter don't mind." זה כל כך פשוט, וכל כך נכון.
אבל רגע, מה עם להיות נחמדים?
פה חשוב לעשות הפרדה. לרצות אחרים זה משהו אחד, ולהיות בן אדם טוב זה משהו אחר לגמרי. אפשר להיות נדיבים, אדיבים ואמפתיים בלי לוותר על מי שאנחנו. זה אומר להקשיב לאחרים, אבל גם להקשיב לעצמנו.
זו אולי התובנה הכי חשובה שלמדתי. אפשר להיות אדם טוב בלי להקריב את האותנטיות שלך. זה לא חייב להיות משחק סכום אפס.
הפרקטיקה: איך עושים את זה בפועל?
אז אחרי שדיברנו על התאוריה, בואו נדבר על הפרקטיקה. איך באמת מפסיקים לדאוג מה אחרים חושבים?
- תרגול מודעות עצמית: שימו לב למחשבות שלכן. מתי אתן מתחילות לדאוג ממה יגידו? מה הטריגרים שלכן? ככל שתכירו את עצמכן יותר טוב, יהיה לכן יותר קל להתמודד עם הפחדים שלכן.
- הצבת גבולות: למדו להגיד "לא". זה קשה, אני יודעת. אבל זה חיוני. אל תעשו דברים שאתן לא רוצות לעשות רק כדי לרצות אחרים. הגבולות שלכן הם המצפן שלכן.
- התמקדות במה שחשוב לכן: מה הערכים שלכן? מה החלומות שלכן? תפסיקו לבזבז את האנרגיה שלכן על דברים שלא חשובים לכן באמת. כמו שאומרים, "focus on what matters."
- טיפול עצמי: דאגו לעצמכן. תעשו דברים שעושים לכן טוב. תבלו עם אנשים שאוהבים אתכן כמו שאתן. ככל שתאהבו את עצמכן יותר, יהיה לכן יותר קל להתמודד עם ביקורת. זה אולי נשמע קלישאתי, אבל זה אמיתי.
- מציאת קהילה: תחפשו אנשים שדומים לכן. קהילה תומכת יכולה לעשות את כל ההבדל. תמצאו אנשים שמבינים אתכן, שמקבלים אתכן כמו שאתן, ושמעודדים אתכן להיות עצמכן. אני מצאתי את שלי בסדנת כתיבה, וזה שינה לי את החיים.
- שינוי פרספקטיבה: תזכירו לעצמכן שלאנשים יש דברים יותר חשובים לדאוג להם מאשר מה אתן לובשות או אומרות. רוב האנשים עסוקים בעצמם, ולא באמת אכפת להם מה אתן עושות. ואלה שכן אכפת להם? כנראה שהם לא שווים את הזמן שלכן.
האתגר האמיתי: לקבל את הפגמים שלנו
האמת היא, שאנחנו לא מושלמים. לאף אחד אין את כל התשובות. ואנחנו עושים טעויות. וזה בסדר! הפגמים שלנו הם חלק ממה שעושה אותנו מי שאנחנו.
אני יודעת, זה קשה. אבל כשאנחנו מקבלים את הפגמים שלנו, אנחנו משחררים את עצמנו מהצורך להיות מושלמים בעיני אחרים. ואז, רק אז, אנחנו באמת חופשיים.
אז בפעם הבאה שאתן מוצאות את עצמכן דואגות ממה יגידו, תזכירו לעצמכן – אתן שוות הרבה יותר מהדעות של אחרים. תאמינו בעצמכן, תאהבו את עצמכן, ותהיו מי שאתן באמת. העולם צריך את האותנטיות שלכן.
אני יודעת שאמרתי הרבה, אבל אם אתן יוצאות עם משהו אחד מהמאמר הזה, זה יהיה: אתן מספיקות בדיוק כמו שאתן. אל תתנו לאף אחד לשכנע אתכן אחרת. ועכשיו, אני רוצה לשמוע מכן – מה הצעד הראשון שאתן הולכות לעשות כדי לשחרר את עצמכן מהצורך לרצות אחרים? ספרו לי בתגובות!
