אוי, הזיכרון שלי. כמה פעמים מצאתי את עצמי עומדת מול המקרר, בוהה בחלל, תוהה מה בעצם רציתי? אני נעמה, ואם גם את מרגישה שהמוח שלך הוא קצת כמו תיבת דואר נכנס עמוסה לעייפה, את לא לבד.
אני זוכרת תקופה, לא כל כך רחוקה, שהייתי בטוחה ש"מולטיטאסקינג" זה סוג של סופר-כוח. הסתבר שזה בעיקר מתכון לשכחה כרונית ובלבול כללי. הניסיון שלי לזכור הכל פשוט גרם לי לשכוח הכל. אירוני, לא?
אבל אל דאגה, יש תקווה. אני לא מדברת על שיטות פלא של "לזכור הכל תוך 5 דקות" (כי בואו נודה, הן לא באמת עובדות), אלא על טכניקות שאפשר לשלב בחיים האמיתיים, גם כשהם כאוטיים כמו שלנו. מה שנגלה כאן היום זה לא רק איך לזכור יותר, אלא למה אנחנו שוכחות ואיך להפוך את הזיכרון שלנו ליעיל יותר, במינימום מאמץ.
אז בואו נצלול פנימה, בלי לחץ, ובואי אספר לך על מה שלמדתי, גם מטעויות שלי.
למה אנחנו שוכחות? יותר ממה שנדמה לנו
האמת היא, שהמוח שלנו מדהים ביכולת שלו לא לזכור דברים. תחשבי על זה – אם היינו זוכרות כל פרט שולי שעבר לנו בראש, היינו קורסות מעומס. הבעיה מתחילה כשאנחנו מנסות לדחוף למוח מידע חשוב בזמן שהוא מנסה לסנן רעשים.
ד"ר דניאל לויטין, בספרו "The Organized Mind", מסביר בצורה מדהימה איך המוח שלנו מתמודד עם עומס מידע. הוא טוען שהמפתח הוא ארגון – לא רק של הסביבה החיצונית, אלא גם של המחשבות שלנו. (לויטין, ד. ג'. (2014). The Organized Mind: Thinking Straight in the Age of Information Overload. Dutton.)
אבל הארגון הזה לא מספיק. מהר מאוד גיליתי שלארגן את הפתקים שלי לא עוזר לי לזכור דברים אם אני לא באמת נוכחת ברגע שאני כותבת אותם. הבנת את זה?
שיטות זיכרון: לא מה שחשבת
שכחי משינון משעמם וחזרה אינסופית. השיטות הכי טובות הן אלה שמתחברות לחושים, לרגשות ולדמיון שלנו. הנה כמה מהמועדפות עליי:
- שיטת הארמון המנטלי (The Memory Palace): תארי לעצמך מקום שאת מכירה היטב – הבית שלך, הדרך לעבודה, חנות שאת אוהבת. דמייני שאת מטיילת במקום הזה ומניחה בכל נקודה משמעותית חפץ שמזכיר לך את המידע שאת רוצה לזכור. למשל, אם את צריכה לזכור לקנות חלב, דמייני קרטון חלב ענק עומד באמצע הסלון שלך. זה נשמע מוזר? אולי, אבל זה עובד!
הדבר המפתיע? השיטה הזו הייתה בשימוש כבר ביוון העתיקה! קיקרו, הנואם הרומאי המפורסם, השתמש בה באופן קבוע. ( Yates, F. A. (1966). The Art of Memory*. University of Chicago Press.)
- אסוציאציות משעשעות: המוח שלנו אוהב סיפורים. ככל שהסיפור יותר מוזר ומצחיק, ככה הוא ייזכר יותר טוב. תחשבי על זה – את זוכרת פרסומות מטופשות שראית לפני שנים, נכון? אותה טכניקה עובדת גם כאן. אם את צריכה לזכור שם של מישהו, חפשי משהו בשם שלו שמזכיר לך משהו אחר. זה יכול להיות תמונה, צליל או אפילו ריח.
- כתיבה חופשית (Freewriting): לפעמים, כל מה שהמוח שלנו צריך זה מקום לפרוק. כתיבה חופשית היא פשוט לכתוב כל מה שעולה לך בראש, בלי לעצור, בלי לחשוב, בלי לצנזר. זה יכול לעזור לך לסדר את המחשבות, לזהות מה באמת חשוב לך ולשחרר את המוח שלך מדברים שמכבידים עליו.
התובנה המפתיעה: המוח שלנו לא נועד להיות דיסק קשיח
אוקיי, זה הרגע שבו אני הולכת להפוך לכם את הכל. גיליתי שכל הניסיון שלי לדחוף מידע למוח הוא הפוך ממה שאני צריכה לעשות. המוח שלנו לא נועד להיות דיסק קשיח שמכיל הכל. הוא נועד להיות מעבד מידע – לסנן, לנתח, ליצור קשרים.
מה זה אומר בפועל? שאנחנו צריכות לתת לעצמנו רשות לשכוח. כן, שמעתן נכון. לשכוח דברים שוליים כדי לפנות מקום לדברים החשובים באמת.
אז איך עושים את זה?
- לסמוך על מערכות חיצוניות: הטלפון שלנו, היומן, פתקים דביקים – הם לא אויבים, הם חברים. תשתמשי בהם כדי לפרוק מידע מהמוח שלך וכדי לתזכר את עצמך בדברים שאת לא רוצה לשכוח.
- לתרגל מיינדפולנס: כשאנחנו נוכחות ברגע, אנחנו קולטות יותר מידע ויכולות לעבד אותו בצורה טובה יותר. כמה דקות של מדיטציה ביום יכולות לעשות פלאים לזיכרון שלך.
- לישון טוב: זה נשמע מובן מאליו, אבל שינה היא קריטית לזיכרון. בזמן השינה, המוח שלנו מעבד מידע ומעביר אותו מהזיכרון לטווח קצר לזיכרון לטווח ארוך.
מילה לסיום, מלב אל לב
אני מודה, גם אחרי כל מה שלמדתי, אני עדיין שוכחת דברים לפעמים. אבל למדתי להיות יותר סלחנית כלפי עצמי ולקבל את זה שאי אפשר לזכור הכל. במקום לנסות להפוך לרובוט משנן, אני מעדיפה להתרכז בדברים שבאמת חשובים לי ולשחרר את השאר.
מה איתך? איזה טיפ הכי הדהד לך? מה את מתכוונת לנסות? אשמח לשמוע בתגובות! ואם שכחת איפה הנחת את המפתחות, פשוט תנשמי עמוק ותזכרי – את לא לבד. 😉
