אז תקשיבו, ישבתי פה לפני כמה ימים, עם ערימה של מטלות (חלקן שלי, חלקן... איך נקרא לזה בנימוס? "בהשאלה") ופשוט הרגשתי שאני טובעת. ואז הבנתי משהו: הבעיה היא לא בעבודה, הבעיה היא ב"כן" האוטומטי שלי. אתן מכירות את זה?
המלכודת המתוקה של ה"כן"
תמיד הייתי זאת שאומרת כן. "כן, אני יכולה לעזור עם זה." "כן, אני אקח על עצמי עוד משימה." "כן, אני אשמח לעשות את זה." זה בא ממקום טוב, באמת. רציתי לרצות, לעזור, להוכיח שאני מסוגלת. אבל בסוף, מצאתי את עצמי מרוקנת, מתוסכלת ומרגישה שאני לא חיה את החיים שלי.
אני זוכרת שקראתי פעם מחקר (ששוב, אני לא זוכרת איפה בדיוק, אבל סמכו עליי, זה היה קיים!) שאנשים שאומרים "כן" בתדירות גבוהה יותר, נוטים יותר לחוות שחיקה ולתחושת חוסר שליטה בחיים שלהם. זה נשמע מוכר?
אז מה עושים? איך אומרים "לא" בלי להפוך למפלצת קרה ומנוכרת? איך משמרים את הנחמדות שלנו, אבל גם שומרים על השפיות שלנו? שאלה טובה. לקח לי זמן להבין, וזה עדיין בתהליך, אבל הנה כמה דברים שלמדתי:
1. עצרו רגע לפני שאתן עונות.
זה נשמע מובן מאליו, אבל זה קריטי. אל תענו באופן אוטומטי. תנשמו עמוק. תחשבו. האם באמת יש לכן זמן? האם זה משהו שאתן רוצות לעשות? האם זה תואם את העדיפויות שלכן?
אני יודעת, זה קשה. לפעמים יש לחץ, לפעמים אנחנו מרגישות חייבות. אבל תזכרו: ה"כן" שלכן שווה משהו. אל תזרקו אותו על כל דבר.
2. תזכרו את ה"למה" שלכן.
לפני שאתן אומרות "לא", תזכירו לעצמכן למה אתן עושות את זה. זה יכול להיות כדי לשמור על זמן לעצמכן, כדי להתמקד במטרות שלכן, כדי להימנע משחיקה. מה שזה לא יהיה, תזכרו את זה. זה יעזור לכן להתמודד עם האשמה.
אני גיליתי שאם אני מזכירה לעצמי שאני אומרת "לא" כדי שיהיה לי זמן לעבוד על הפרויקט שאני הכי אוהבת, פתאום ה"לא" הזה מרגיש הרבה יותר מתוק.
3. תציעו אלטרנטיבה.
לפעמים אפשר להגיד "לא" בלי ממש להגיד "לא". אפשר להציע פתרון אחר. "אני לא יכולה לעזור לך עם זה עכשיו, אבל אולי [שם של מישהו אחר] יכול." או "אני לא יכולה לעשות את זה בעצמי, אבל אני יכולה לתת לך כמה טיפים שיעזרו לך."
זה מראה שאתן רוצות לעזור, אבל לא על חשבון עצמכן.
4. תתאמנו על ה"לא".
זה נשמע מוזר, אבל זה עובד. תתחילו מדברים קטנים. תגידו "לא" לבקשה לא הגיונית מהבוס, תסרבו להצעה שאתן לא מתלהבות ממנה. ככל שתתרגלו, זה יהיה לכן יותר קל.
אני זוכרת שבהתחלה הייתי ממש מגמגמת כשאמרתי "לא". אבל אחרי כמה פעמים, זה כבר זרם לי טבעי.
5. תזכרו שזה בסדר.
זה אולי הדבר הכי חשוב. זה בסדר להגיד "לא". אתן לא חייבות להסביר את עצמכן. אתן לא חייבות להתנצל. אתן לא חייבות לרצות את כולם.
אני קראתי פעם ציטוט של ברנה בראון שאומר: "הצבת גבולות בריאים היא דרך להראות לאנשים שאכפת לך מהם." זה נכון. כשאתן אומרות "לא", אתן מגנות על עצמכן, וזה מאפשר לכן להיות יותר נוכחות ומעורבות בדברים שחשובים לכן באמת.
הטוויסט?
הנה משהו שאולי יפתיע אתכן: כשמתחילים להגיד "לא", אנשים מתחילים להעריך את ה"כן" שלכן הרבה יותר. פתאום, כשאני אומרת "כן" לעזרה, זה כבר לא מובן מאליו. זה הופך למשהו מיוחד, למשהו שמעריכים.
וגם משהו אחרון: תזכרו שה"לא" שלכן הוא לא סוף העולם. זה לא אומר שאתן לא טובות, או לא נדיבות. זה אומר שאתן מכבדות את עצמכן.
אז, מה דעתכן? מוכנות לנסות להגיד "לא" קצת יותר? אני מבטיחה לכן, זה משנה את כל המשוואה. וכן, זה בסדר גם אם אתן עדיין מרגישות קצת אשמה. זה חלק מהתהליך. אבל תזכרו: אתן שוות את זה.
אני פה כדי לשמוע על הניסיונות שלכן! שתפו אותי, איך הולך לכן? אילו אתגרים אתן פוגשות? יחד נעשה את זה קל יותר!
