אני זוכרת בבהירות את הבוקר ההוא. השעון צלצל, כמובן, אבל אני הייתי תקועה. לא פיזית, אלא מנטלית. שוב אותו הדבר: מחשבות טורדניות, חוסר חשק מוחלט לצאת מהמיטה, תחושה כבדה של "למה בכלל להתאמץ?". מכירות את זה?
אז, כמובן, האשמתי את עצמי. "חלשה", "עצלנית", "לא מספיק טובה". שנים הסתובבתי עם המחשבות האלה, ולא הבנתי שאני בכלל לא הבעיה. הבעיה הייתה הגישה שלי לבוקר, הציפיות הלא ריאליות שלי מעצמי.
אבל אז הגיע הרגע הזה, אתן יודעות, הרגע שבו משהו פשוט קליק. הבנתי שאני לא צריכה "לנצח" את הבוקר. אני צריכה להתחבר אליו. לא להילחם, אלא לרקוד.
וואו, זה שינה הכל.
אז איך עושים את זה? איך הופכים את הבוקר מסיוט לאפשרות? אספר לכן. אבל קודם, קצת רקע.
הידע ששינה את המשחק (מקורות לא צפויים)
יום אחד, כשהייתי מיואשת לחלוטין, נתקלתי במאמר על ויסות עצבי (Nervous System Regulation). כן, אני יודעת, זה נשמע משעמם. אבל תסמכו עלי. המאמר הזה (ועוד אחד ממגזין טיים על השפעת תנועה עדינה על מצב הרוח) פתח לי את העיניים. הבנתי שהבוקר שלי מושפע ישירות ממערכת העצבים שלי, ושאני יכולה להשפיע עליה.
ואז קרה דבר מפתיע. בחיטוטים אינסופיים באינטרנט, נתקלתי בסרטון יוטיוב של רקדנית בלט מקצועית. היא דיברה על החשיבות של "חימום" הגוף לפני כל הופעה, לא רק כדי למנוע פציעות, אלא גם כדי להתחבר לתחושה הפנימית, למצוא את הקצב הנכון. וזה הדליק לי נורה!
אז התחלתי לחקור. קראתי על מיינדפולנס, על תנועה אינטואיטיבית, על כוחו של הנשימה. ניסיתי הכל. והכי חשוב - נכשלתי. הרבה.
כישלונות הם חלק מהעסקה, חברות.
אני לא אשקר לכן. היו ימים שבהם פשוט ויתרתי. נשארתי במיטה, גלשתי באינסטגרם, האשמתי את העולם. אבל אז, באיזשהו מקום, הניצוץ הזה שוב התעורר. "נו, נעמה, מה את מפסידה?", שאלתי את עצמי. "תנסי עוד פעם. מה יכול להיות?".
הבנתן? המפתח הוא לא לוותר על עצמכן.
אז מה עשיתי? ניסיתי הכל. יוגה, מדיטציה, כתיבה, ריקודים מטופשים במטבח, הליכה קצרה בטבע, אפילו סתם לשבת בשקט ולשתות קפה בלי טלפון. הכל הלך. הכל עבד. חלק יותר, חלק פחות.
וזה היופי! כי בסופו של דבר, גיליתי שהבוקר המושלם הוא לא איזה מתכון קבוע מראש. הוא משהו שמשתנה כל יום, בהתאם למצב הרוח שלי, למזג האוויר, למה שהגוף שלי צריך באותו רגע.
הנה כמה תובנות שחשוב שתדעו:
- תנועה קטנה יכולה לעשות שינוי גדול. אפילו מתיחות קלות במיטה יכולות לעזור לגוף להתעורר ולשחרר מתחים.
- נשימה היא כוח על. כמה נשימות עמוקות יכולות להרגיע את מערכת העצבים ולהפחית חרדה.
- הקשבה לגוף היא מפתח. מה הוא צריך היום? מנוחה? תנועה? חום? קור? תשאלו אותו. הוא יודע.
- אל תשאפו לשלמות. זה בסדר אם הבוקר לא מושלם. זה בסדר אם אתן מרגישות חרא. פשוט תהיו שם בשביל עצמכן, תתמכו בעצמכן, תאהבו את עצמכן.
רגע, זה לא הכל ורוד.
אני יודעת מה אתן חושבות. "טוב, נעמה, הכל טוב ויפה, אבל מה עם החיים האמיתיים? עם העבודה, עם הילדים, עם הלחץ?". אני לגמרי מבינה. החיים הם כאוס. אבל דווקא בתוך הכאוס הזה, חשוב למצוא רגעים של שקט, של חיבור לעצמכן. אפילו 5 דקות יכולות לעשות את ההבדל.
ואולי זה המקום להודות. כן, יש ימים שאני נופלת שוב. שאני מתעוררת עם תחושה של חוסר אונים, שהמשימות נראות לי בלתי אפשריות. אבל היום, אני יודעת איך להתמודד עם זה. אני נושמת עמוק, אני זוכרת את הדרך שעשיתי, אני מזכירה לעצמי שאני חזקה, שאני מסוגלת.
אז מה הלאה?
אני לא יודעת מה יהיה מחר. אני לא יודעת איך ייראה הבוקר שלי. אבל אני יודעת דבר אחד: אני אמשיך ללמוד, אמשיך לחקור, אמשיך להתנסות. אני אמשיך לחפש את הדרך שלי להיות בן אדם בבוקר, בן אדם בחיים.
ואתן? מה הצעד הראשון שלכן? מה הדבר הקטן שאתן יכולות לעשות היום כדי להתחבר לעצמכן בבוקר? שתפו אותי! אני ממש רוצה לשמוע.
