האמת? שנים רדפתי אחרי יעדים שהיו גדולים עליי בכמה מידות. "לכבוש את העולם", "להיות הגרסה הכי טובה שלי", כל הדיבורים האלה גרמו לי להרגיש בעיקר... קטנה. כאילו אני כל הזמן נכשלת במשהו, רחוקה מהמקום שאני צריכה להיות בו. מוכר למישהי?
ואז, ביום בהיר אחד (אחרי כמה התקפי חרדה, אם לדייק), הבנתי משהו. היעד עצמו לא פחות חשוב מהדרך אליו. נקודה. זה לא רק מה שאנחנו משיגים, אלא איך אנחנו משיגים את זה, ומי אנחנו הופכים להיות בדרך.
מה שתלמדו פה היום: לא רק איך לסמן יעדים ריאליים, אלא איך לעשות את זה בלי לשחוק את עצמכן, איך להפוך את המסע למשהו שכיף להיות בו. זה לא קסם, זו הבנה אחרת. הבטחה שלי.
מאיפה בכלל מתחילים? (ולמה כל מה שלמדתן עד היום כנראה לא עובד)
כולנו מכירות את השיטה: מטרה גדולה, חלוקה למשימות קטנות, תקתוק משימות. אבל מה קורה כשנתקעים? כשאין חשק? כש"המשימה הקטנה" מרגישה כמו טיפוס על האוורסט?
זה בדיוק מה שקרה לי עם הבלוג שלי. רציתי להגיע ל-10,000 עוקבים באינסטגרם. מטרה מעולה, לא? חילקתי את זה למשימות קטנות: פוסט כל יום, סטורי, רילס, תגובות... אבל מהר מאוד מצאתי את עצמי שונאת את האינסטגרם, את הכתיבה, ואפילו את עצמי קצת.
הסתכלתי על כל המאמרים המקצועיים על איך לגדול באינסטגרם, טיפים וטריקים מכל כיוון (למשל, המאמר הזה של Later על אסטרטגיות צמיחה באינסטגרם - https://later.com/blog/instagram-growth/), אבל זה הרגיש כאילו כולם מדברים בשפה אחרת. שפה של אלגוריתמים, של מספרים, של מטרות שאין להן קשר למה שאני באמת רוצה לעשות.
אז מה עושים?
סוד מספר 1: להקשיב לגוף (ולנפש)
רגע, רגע, לפני שאתן קופצות עלי ואומרות שאני "ניו אייג'" מדי - הקשיבו לי. הגוף והנפש שלנו הם סוג של מצפן פנימי. הם יודעים מה טוב לנו ומה לא. הבעיה היא שאנחנו לרוב עסוקות מדי כדי לשמוע אותם.
לימוד חשוב שלמדתי מהספר "הגוף זוכר הכל" של בסל ואן דר קולק (Bessel van der Kolk) הוא שהטראומה (ולא רק טראומה גדולה, גם לחץ מתמשך) משבשת את היכולת שלנו להרגיש את הגוף. אז איך בכל זאת מקשיבים?
אחת הדרכים היא לשים לב לתחושות פיזיות. האם המחשבה על המשימה הבאה גורמת לכם לכאב בטן? לכיווץ בכתפיים? זה סימן. סימן שהיעד הזה, או לפחות הדרך שבה אתן מנסות להשיג אותו, לא מתאימה לכן.
אני גיליתי שכשאני חושבת על פוסט לאינסטגרם, אני מרגישה לחץ בחזה. זה אמר לי שאני לא נהנית מזה, שאני עושה את זה כי אני "צריכה", לא כי אני רוצה.
ומה קורה כשמשנים את הגישה? פתאום משיגים יותר.
סוד מספר 2: לשנות את השאלה (ולמצוא את ה"למה" האמיתי)
במקום לשאול "איך אני משיגה את היעד הזה?", נסו לשאול "למה אני רוצה את היעד הזה?". לא התשובה המהירה והמיידית, אלא לחפור קצת יותר עמוק.
למה רציתי 10,000 עוקבים באינסטגרם? כי חשבתי שזה ייתן לי תחושת ערך, שיכיר בי כמומחית, שיגרום לי להרגיש מצליחה. אבל האמת היא שזה לא מה שבאמת רציתי. מה שבאמת רציתי זה לשתף את הידע שלי, לעזור לנשים אחרות, ליצור קהילה.
ברגע שהבנתי את זה, שיניתי את כל הגישה שלי. במקום לרדוף אחרי עוקבים, התחלתי להתמקד ביצירת תוכן איכותי, כזה שבאמת עוזר. התחלתי לענות לשאלות בתגובות, להשתתף בשיחות.
ופתאום, העוקבים התחילו להגיע לבד. לא 10,000, אבל כאלה שאכפת להם, כאלה שמקשיבים, כאלה שמעריכים. וזה, תאמינו לי, שווה הרבה יותר.
סוד מספר 3: להיות גמישים (ולסלוח לעצמכן)
חיים הם לא תוכנית כבקשתך. דברים משתנים, אנחנו משתנים. יעדים שהיו רלוונטיים אתמול, יכולים להיות לא רלוונטיים היום. וזה בסדר גמור.
הרבה נשים מרגישות אשמה כשהן לא עומדות ביעדים שלהן. הן מרגישות כאילו הן נכשלו, כאילו הן לא מספיק טובות. אבל האמת היא שלפעמים, היעד עצמו הוא זה שנכשל אותן. הוא לא מתאים להן, הוא לא משרת אותן יותר.
לכן, חשוב להיות גמישים, להקשיב לעצמכן, ולסלוח לעצמכן כשצריך. אם אתן מרגישות שמשהו לא עובד, אל תתעקשו. שנו את הכיוון, שנו את היעד, או אפילו תנוחו קצת.
אל תשכחו: אתן לא רובוטים. אתן בני אדם.
אז מה עכשיו? (ולמה זה רק ההתחלה)
אני יודעת, זה הרבה מידע לעכל. אבל אני מקווה שהצלחתי לתת לכן כמה נקודות למחשבה. נקודות שיעזרו לכן לסמן יעדים שבאמת אפשר להשיג, יעדים שמתאימים לכן, יעדים שיגרמו לכן להרגיש טוב עם עצמכן.
אז קחו רגע, תנשמו עמוק, ותשאלו את עצמכן:
- מה אני באמת רוצה?
- מה גורם לי להרגיש טוב?
- מה אני יכולה לעשות היום כדי להתקרב ליעד שלי, בלי לשחוק את עצמי?
ואל תשכחו: המסע חשוב לא פחות מהיעד. אז תהנו ממנו, תלמדו ממנו, ותהיו גאות בעצמכן על כל צעד קטן שאתן עושות.
רוצות לשתף אותי ביעדים שלכן? או אולי יש לכן טיפים נוספים? אני אשמח לשמוע בתגובות!
