יעדים שאפשר לנשום איתם: איך להפסיק לרדוף אחרי הבלתי אפשרי ולהתחיל לחיות

קטגוריה: חיים חכמים
Read Time: 1 min
A young woman with curly blonde hair, smiling warmly, looking directly at the camera.
איך להציב מטרות שבאמת אפשר להשיג? נעמה משתפת מהניסיון האישי שלה ומסבירה איך להפוך חלומות למציאות צעד אחר צעד.

היי, נעמה כאן. תודי, כמה פעמים מצאת את עצמך מול רשימת מטרות עצומה, מרגישה כאילו את מטפסת על הר בלי חמצן? אני יודעת שאני כן. ואז מגיעה התחושה הזאת... של כישלון.

זוכרת את הפעם ההיא שהחלטתי שאני רצה מרתון תוך שלושה חודשים, למרות שאני בקושי עושה הליכות בפארק? כן, ניסיתי. סיימתי עם דלקת גידים רצינית ותסכול עצום. זו הייתה נקודת מפנה. הבנתי שמשהו חייב להשתנות. לא ביכולות שלי, אלא בגישה שלי.

הבטחה? אני לא הולכת להגיד לך שיש לי נוסחת קסם. אבל אני יכולה להבטיח שאחרי שתסיימי לקרוא את זה, תסתכלי על המטרות שלך בצורה קצת אחרת. בצורה יותר אנושית. כזו שמאפשרת צמיחה, אבל גם נשימה.

מה בעצם קורה שם בפנים?

קודם כל, בואו נדבר על המוח שלנו. הוא אוהב אתגרים, זה נכון. אבל הוא גם צריך לדעת שיש סיכוי סביר לנצח. כשמציבים מטרה שהיא רחוקה מדי, המוח שלנו מתחיל לשדר אותות מצוקה. חרדה, ספק עצמי... מכירות את זה?

"מטרות קשות מובילות לביצועים גבוהים רק כאשר אנשים מחויבים להן, מאמינים שהן ניתנות להשגה, ומקבלים משוב על התקדמותם", כותבים אדווין לוק וגארי לאטם במאמר הקלאסי שלהם על תיאוריית הצבת מטרות. (Edwin A. Locke & Gary P. Latham, "A Theory of Goal Setting & Task Performance," 2002). זה אומר שבלי האמונה הבסיסית שאנחנו יכולות להצליח, כל המאמץ שלנו עלול לרדת לטמיון.

אבל רגע, האם זה אומר שאנחנו צריכות לוותר על שאיפות גדולות? ממש לא! זה רק אומר שאנחנו צריכות להיות חכמות יותר לגבי איך אנחנו מגיעות לשם.

הסוד הוא בצעדים הקטנים

אז איך עושים את זה בפועל? איך הופכים חלום גדול למשהו בר השגה? הנה מה שלמדתי (בדרך הקשה, חייבת להודות):

  • פירקו את המטרה הענקית למשימות קטנות: במקום "לכתוב ספר", תתחילו עם "לכתוב 500 מילים ביום". במקום "לרדת 10 קילו", תתחילו עם "להוסיף ירק אחד לכל ארוחה".

  • תחגגו כל ניצחון קטן: כל משימה שהשלמתן היא סיבה למסיבה (קטנה, כן?). תנו לעצמכן טפיחה על השכם, או אפילו סרט טוב בערב. זה מחזק את האמונה בעצמכן.

  • היו סבלניות: שינוי לוקח זמן. אל תצפו לראות תוצאות מיידיות. זה בסדר לגמרי אם יש ימים שבהם אתן לא מצליחות לעמוד במטרה. אל תלקו את עצמכן. פשוט תמשיכו הלאה.

בשלב הזה, אני רוצה לשתף אתכם במשהו שאולי יפתיע אתכם. שמעתם פעם על "אומנות האדישות"? כן, זה נשמע מוזר, אבל יש בזה הרבה חוכמה. מארק מנסון, בספרו המצוין "האומנות העדינה של לא לדפוק חשבון", טוען שאחד המפתחות לאושר הוא ללמוד לשחרר את הציפיות הלא מציאותיות שלנו. (Mark Manson, "The Subtle Art of Not Giving a F*ck: A Counterintuitive Approach to Living a Good Life," 2016). מה זה אומר לגבי הצבת מטרות? זה אומר שאנחנו צריכות להפסיק לרדוף אחרי השלמות ולהתחיל להעריך את הדרך.

רגע, אבל מה אם אני לא מצליחה?

זה קורה. זה קורה לכולנו. אני זוכרת פעם, ניסיתי להקים עסק קטן מהצד. השקעתי המון זמן ומאמץ, אבל זה פשוט לא עבד. הייתי מתוסכלת, מובסת. הרגשתי שכישלתי.

ואז הבנתי משהו: הכישלון הזה לא מגדיר אותי. הוא רק חלק מהמסע שלי. למדתי ממנו המון. למדתי מה לא לעשות בפעם הבאה.

זה בסדר להיכשל. זה אפילו חשוב. כישלון הוא הזדמנות ללמידה ולצמיחה. הוא מלמד אותנו על עצמנו, על היכולות שלנו, על החוזקות והחולשות שלנו.

הכישלון הוא לא הסוף, הוא רק תחנה בדרך.

אז בפעם הבאה שאתן מרגישות שאתן לא מצליחות לעמוד במטרות שלכן, קחו נשימה עמוקה. תזכירו לעצמכן שאתן אנושיות. ותמשיכו לנסות.

ולסיום, שאלה למחשבה:

איזו מטרה הייתן רוצות להשיג, אבל אתן מפחדות להתחיל בגלל הפחד מכישלון? שתפו אותי בתגובות. אולי ביחד נמצא דרך להפוך אותה למציאות.

שלכן,

נעמה.