"מושלם" זה מצחיק. לא? תמיד רדפנו אחרי המילה הזאת, כאילו היא המפתח לכל מה שאנחנו רוצים. הצלחה, אושר, הכרה. אבל מה אם הסיפור שאמרו לנו לא נכון? מה אם דווקא בתוך הכאוס, הלא-מושלם הזה, נמצאת הפריצה האמיתית?
זוכרת את הפעם ההיא שניסיתי להכין את העוגת שוקולד המושלמת לארוחת ערב חגיגית? השקעתי שעות, מדדתי כל מרכיב בדיוק, עקבתי אחרי המתכון שלב אחר שלב. ובסוף? העוגה יצאה שטוחה כמו פיתה וטעימה כמו קרטון. ישבתי שם, מתוסכלת, כמעט בוכה, ושאלתי את עצמי – למה אני בכלל טורחת?
האמת היא, באותו רגע הבנתי משהו חשוב. המושלמות היא אשליה. היא לא באמת קיימת, והרדיפה אחריה רק גורמת לנו לתסכול, חרדה ובסופו של דבר – ויתור על דברים שאנחנו באמת אוהבים.
אבל רגע, זה לא אומר שצריך להסתפק בבינוניות! ממש לא. אפשר, ואפילו רצוי, לשאוף למצוינות. רק שההבדל הדק הזה עושה את כל ההבדל.
מצוינות זה מסע, לא יעד.
מצוינות היא לא תוצאה סופית מושלמת, אלא תהליך מתמשך של למידה, צמיחה והתפתחות. היא נמצאת בהשקעה, בהתמדה, ביכולת ללמוד מטעויות ולהשתפר כל הזמן. ואולי הכי חשוב, היא נמצאת בתוך ההנאה מהדרך.
"החתירה לשלמות היא בדרך כלל חוסמת דרך להתקדם", אומרת ברנה בראון, חוקרת הבושה והפגיעות. "היא מונעת מאיתנו לקחת סיכונים, לנסות דברים חדשים ולהיות יצירתיים." (מקור: Daring Greatly). והיא כל כך צודקת. כמה פעמים ויתרנו על רעיון מדהים רק כי פחדנו שהוא לא יהיה "מספיק טוב"?
אני יודעת מה אתן חושבות. זה נשמע נהדר בתיאוריה, אבל איך עושים את זה בפועל? איך משחררים את השליטה ונותנים לדברים לקרות בלי לוותר על הסטנדרטים שלנו?
הנה כמה מחשבות שעזרו לי בדרך:
- תכירו בפרפקציוניזם שלכן. כן, גם אני הייתי שם. הרצון לשלוט בכל פרט, הפחד מטעויות, הצורך לקבל אישור חיצוני. זה מתחיל בהכרה.
- הגדירו מה חשוב באמת. מהם הערכים שלכן? מה אתן רוצות להשיג? ברגע שתתמקדו במה שחשוב באמת, יהיה לכן קל יותר לשחרר דברים שלא באמת משנים.
- תלמדו להגיד "לא". הפרפקציוניזם גורם לנו לקחת על עצמנו יותר מדי משימות, גם כאלה שלא באמת מתאימות לנו. תלמדו לסרב בנימוס, ותפנו לעצמכן זמן ואנרגיה לדברים שבאמת חשובים.
- חגגו כישלונות. כן, שמעתן נכון. כישלונות הם חלק בלתי נפרד מהדרך. הם מלמדים אותנו, מחזקים אותנו, ומקרבים אותנו למטרה. תלמדו לחגוג אותם, לנתח אותם, ולצמוח מהם.
- תזכירו לעצמכן שאתן מספיק טובות. אתן מוכשרות, חכמות ויצירתיות. אל תתנו לאף אחד, ובטח שלא לעצמכן, לשכנע אתכן אחרת.
אגב, קראתי פעם מחקר מעניין על הקשר בין פרפקציוניזם לבריאות נפשית. המחקר הראה שאנשים פרפקציוניסטים נוטים יותר לחוות חרדה, דיכאון והפרעות אכילה (מקור: Psychological Bulletin). זה לא מפתיע, נכון? כי כשאת כל הזמן עסוקה בלהיות מושלמת, אין לך זמן ליהנות מהחיים.
אז הנה שאלה למחשבה: מה הדבר האחד שאתן יכולות לשחרר ממנו היום כדי להקל על עצמכן? אולי זו העוגה המושלמת, אולי זו המצגת המושלמת, ואולי זו בכלל המחשבה המושלמת על עצמכן.
כי בסופו של דבר, החיים הם לא תחרות. הם מסע. מסע שבו אנחנו לומדים, צומחים, מתפתחים ונהנים מהדרך. מסע שבו אנחנו מגלים את הכוח הפנימי שלנו ואת היופי שבלא-מושלם.
ואם להיות כנה, אני עדיין עובדת על זה בעצמי. לפעמים אני מוצאת את עצמי חוזרת לדפוסי התנהגות ישנים, מרגישה צורך לשלוט, לפחד מטעויות. אבל אז אני עוצרת, לוקחת נשימה עמוקה, ומזכירה לעצמי – זה בסדר לא להיות מושלמת. זה בסדר לעשות טעויות. זה בסדר פשוט להיות אני.
אז מה דעתכן? משחררות היום? אני איתכן.
