האמת? יש ימים שאני חוזרת הביתה וכל מה שאני רוצה זה להתעלף על הספה מול הטלוויזיה. בלי מחשבות, בלי תוכניות, פשוט ניתוק מוחלט. מכירות את זה? אבל למדתי, בדרך הקשה, שהבריחה הזו רק מעמיקה את התסכול. במקום להרגיע אותי, היא משאירה אותי עייפה, עצבנית, ולפעמים אפילו יותר חרדה.
פעם חשבתי ששגרת ערב מושלמת חייבת לכלול מדיטציה, יוגה, וספר פילוסופיה עבה. ניסיתי, באמת שניסיתי! אבל בין העייפות הכרונית לבין המחשבות שמסרבות להירגע, מצאתי את עצמי בעיקר מתוסכלת. ואז הבנתי משהו: שגרת ערב אמורה להתאים לי, לא אני לה.
אז מה עובד בשבילי? ומה למדתי מזה על שפיות בכלל? בואו נצא למסע הזה ביחד.
לפני הכל: הוויתור המתוק על ה"מושלם"
השלב הראשון היה להפסיק להלקות את עצמי. זה היה קשה, אני מודה. במקום לנסות לשחזר את השגרות המושלמות שראיתי באינסטגרם, החלטתי להתחיל בקטן. מה הדבר האחד שיכול לעזור לי להרגיש קצת יותר רגועה לפני השינה?
גיליתי שלפעמים זה פשוט להכין כוס תה צמחים חם ולשבת בשקט, בלי טלפון, בלי טלוויזיה, בלי כלום. רק אני והתה. (ואם יש לי כוח, אני מוסיפה קצת דבש מאיזה דבוראי מקומי שמכין דבש לבנדר משגע).
סודות השפיות (שגיליתי בטעות)
אוקיי, אז תה צמחים זה נחמד, אבל זה לא קסם. מה עוד למדתי שעוזר לי לשמור על השפיות בערב?
- המסך יכול לחכות: אני יודעת, זה קשה. אבל מחקרים מראים שאור כחול ממסכים פוגע באיכות השינה. (מקור: Journal of Clinical Sleep Medicine). אז מה עושים? שעתיים לפני השינה, אני מנסה להגביל את זמן המסך. ואם אני חייבת, אני משתמשת במשקפיים עם ציפוי חוסם אור כחול.
תובנה מפתיעה: הגבלת זמן מסך לא רק משפרת את השינה, אלא גם מפחיתה את תחושת החרדה. זה כאילו המוח שלי סוף סוף מקבל הזדמנות להירגע באמת.
- תנועה, אבל לא יותר מדי: אני לא מדברת על אימון כוח אינטנסיבי לפני השינה (זה רק יעורר אותך). אני מדברת על תנועה עדינה שמורידה את המתח. למשל, הליכה קצרה בחוץ, או מתיחות קלות. לפעמים אני אפילו רוקדת קצת במטבח לצלילי מוזיקה שאני אוהבת.
הניסוי האישי שלי: ניסיתי פעם שיעור יוגה לפני השינה. זה היה נורא. הייתי עייפה מדי, וכל מה שרציתי זה לישון. אבל הליכה קצרה בחוץ עובדת כמו קסם.
- לכתוב, לא רק מחשבות שמטרידות אותי: אני לא מדברת על יומן טיפולי קלאסי (למרות שזה יכול להיות נהדר!). אני מדברת על לכתוב על כל דבר שעולה לי בראש. לפעמים אני כותבת רשימת מטלות למחר, לפעמים אני כותבת סיפור קצר, לפעמים אני סתם מקשקשת על דף.
התובנה המפתיעה: עצם הכתיבה, לא משנה מה, עוזרת לי לעבד את המחשבות והרגשות שלי. זה כאילו אני מעבירה אותם מהראש לדף, ומשחררת קצת מקום.
- מגע: חיבוק ארוך עם בן הזוג, ליטוף חתול, או אפילו קרם גוף עם ריח נעים – מגע משחרר אוקסיטוצין, הורמון האהבה והרגיעה. (מקור: Psychoneuroendocrinology).
הכישלון המתוק שלי: ניסיתי פעם לעשות מדיטציה עם חתול. זה נגמר בזה שהוא ישן לי על הפנים. אבל הליטוף שלו באמת הרגיע אותי.
התובנה המפתיעה: שפיות היא לא מטרה, היא מסע
אני מודה, גם אחרי כל זה, יש ימים שהכל משתבש. ימים שאני נרדמת מול הטלוויזיה, או שאני גוללת באינסטגרם עד השעות הקטנות של הלילה. אבל אני למדתי לסלוח לעצמי. כי שפיות היא לא מצב קבוע, היא תהליך. זה לא משהו שאפשר להשיג ולסמן עליו וי. זה משהו שצריך לעבוד עליו כל יום, מחדש.
אז מה השגרה שלכם? מה עוזר לכם לשמור על השפיות בערב? אני ממש רוצה לשמוע!
