היי, אני נעמה. ואם אתן כמוני, אתן מכירות את זה: את הבהלה הזו שתוקפת אותנו בינואר, כשכולן סביבנו מציבות יעדים גרנדיוזיים לשנה החדשה. "אני הולכת לרוץ מרתון! לקרוא 50 ספרים! ללמוד סינית!" ואני? אני בעיקר תוהה איך אני אמורה לשלב את כל זה עם שינה.
אבל האמת היא, שאני גם קצת מקנאה. אני אוהבת יעדים, אני אוהבת את ההרגשה של להתקדם, של לכבוש. אבל תמיד משהו השתבש לי באמצע. עד הפעם ההיא…
לפני שנתיים, גם אני נפלתי בפח. קבעתי לעצמי יעד שאפתני: לפתוח עסק עצמאי מצליח תוך שישה חודשים. שמעתי על זה בשיחת מוטיבציה מפוצצת (בטח באיזה פודקאסט עסקי, כולנו מכירים את זה) ונדלקתי. "זהו!" אמרתי לעצמי, "הגיע הזמן".
מה שלא לקחתי בחשבון זה שאני עובדת במשרה מלאה, מגדלת שני ילדים קטנים, ו…ובכן, די עייפה.
אחרי שבועיים של עבודה סביב השעון, גילתי שאני על סף קריסה. נהייתי עצבנית, חסרת סבלנות, והתחלתי לריב עם כולם. ושימו לב, את העסק עוד לא הקמתי.
הבנתי שמשהו חייב להשתנות. אבל מה? האם אני צריכה לוותר על החלום שלי?
לא ולא! הבעיה לא הייתה החלום, אלא הדרך שבה ניגשתי אליו.
החלטתי להתחיל לחקור. קראתי מחקרים על הצבת יעדים (האמת, קראתי תקצירים שלהם – מי יש לו זמן למחקרים שלמים?). גיליתי שאחת הסיבות העיקריות לכך שאנשים לא מצליחים להשיג את היעדים שלהם היא שהם פשוט לא ריאליים. הם מנסים לעשות יותר מדי בבת אחת, והם נשחקים. (לדוגמה, מחקר של Edwin Locke ו-Gary Latham על תיאוריית הצבת היעדים מצביע על כך שיעדים קשים, אבל ניתנים להשגה, הם הטובים ביותר).
אבל רגע, לחקור זה נחמד, אבל מה עושים בפועל?
הנה מה שלמדתי, ומה שעבד בשבילי:
1. תתחילו בקטן - באמת קטן:
במקום להציב יעד גרנדיוזי של "פתיחת עסק עצמאי תוך שישה חודשים", התחלתי להגדיר יעדים קטנים, מדידים, וקונקרטיים. כמו "לבלות שעה אחת בשבוע במחקר שוק". או "להתקשר לבעל עסק אחד בתחום שלי כדי לשאול אותו על הניסיון שלו".
הפסקאות הקטנות האלה גרמו לי להרגיש פחות מוצפת, ונתנו לי תחושה של התקדמות.
2. תשאלו את עצמכן - למה זה בכלל חשוב לי?
למה אתן רוצות להשיג את היעד הזה? האם זה מגיע ממקום אמיתי, או מתוך לחץ חברתי או השוואה לאחרים?
כי אם הסיבה לא מספיק חזקה, כשיהיה קשה – ותאמינו לי, יהיה קשה – אתן תוותרו.
אני זוכרת שאחרי שבוע של מחקר שוק, התחלתי לפקפק בעצמי. "אולי זה לא בשבילי?" תהיתי. ואז נזכרתי למה התחלתי את כל זה מלכתחילה: כדי להיות אמא נוכחת יותר, גמישה יותר, ובעיקר - כדי לעשות משהו שאני באמת אוהבת.
ה"למה" שלכן חייב להיות גדול יותר מכל תירוץ.
3. תהיו גמישות:
החיים קורים. דברים משתנים. ומה שנראה לכן כמו יעד מושלם היום, אולי לא יהיה רלוונטי בעוד כמה חודשים.
אל תפחדו לשנות את היעדים שלכן, או אפילו לוותר עליהם לגמרי. זה לא אומר שנכשלתן, זה אומר שאתן גדלות ומתפתחות.
האמת היא, שהיעד המקורי שלי לפתוח עסק עצמאי תוך שישה חודשים לא התגשם. אבל בסופו של דבר, פתחתי עסק קטן, מצליח וכיפי שנה וחצי אחרי. וזה בסדר גמור.
4. תחגגו ניצחונות קטנים:
תעצרו רגע כדי לחגוג כל הצלחה קטנה בדרך. קראתן מאמר מעניין? תתגמלו את עצמכן. סיימתן שעה של עבודה מרוכזת? תפנקו את עצמכן במקלחת חמה או כוס תה טובה.
כי בסופו של דבר, המסע הוא מה שחשוב, לא רק התוצאה הסופית.
הנה תובנה קטנה, אולי קצת פילוסופית:
החיים הם לא מירוץ. הם מסע. ואם אתן כל הזמן מנסות להגיע ליעד הבא, אתן עלולות לפספס את כל היופי שבדרך.
אז בפעם הבאה שאתן מציבות לעצמכן יעד, תזכרו את שלושת הדברים האלה:
- תתחילו בקטן.
- תשאלו את עצמכן "למה".
- תהיו גמישות.
ואולי הכי חשוב – תהיו נחמדות לעצמכן.
אז מה היעד הבא שלכן? אני באמת סקרנית לשמוע. אולי נצא למסע הזה ביחד?
