אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול: יושבת על הספה, מוקפת בערימות כביסה, טלפון מצלצל בלי הפסקה, וילדה קטנה תופסת לי בשולי החולצה. באותו רגע הבנתי – אני לא חיה, אני שורדת. ושאלתי את עצמי שאלה קשה: האם זה באמת מה שאני רוצה עבור עצמי ועבור המשפחה שלי?
זה מצחיק, כי שנים חשבתי ש"זמן איכות" זה משהו שאפשר לדחוס לסופ"ש, איזה טיול משפחתי מתוקתק או ערב סרט מושלם. אבל האמת? גיליתי שזמן איכות אמיתי נמצא דווקא בדברים הקטנים, ברגעים המפוזרים של היומיום.
אבל איך עושים את זה לעזאזל, כשנדמה שהחיים רצים בקצב מטורף?
האם אנחנו באמת צריכים עוד "שיטה" לנהל את הזמן?
האמת היא, שלרוב השיטות מרגישות כמו עוד משימה ברשימה אינסופית. הן מלחיצות יותר מאשר עוזרות. אז במקום עוד טבלה או אפליקציה, אני רוצה להציע גישה אחרת – גישה שמתחילה מבפנים.
אני אתחיל בווידוי: אני ממש לא מומחית לניהול זמן. אני יותר מומחית לאיבוד זמן, לבהייה בפייסבוק, לדחיינות כרונית. אבל למדתי דבר אחד חשוב:
זמן איכות זה לא משהו שמוצאים, זה משהו שיוצרים.
איך יוצרים? נתחיל בשאלה פשוטה: מה גורם לך להרגיש חיות? מה ממלא אותך באנרגיה?
אני יודעת, זה נשמע קלישאתי, אבל תחשבי על זה רגע ברצינות. אולי זה לקרוא ספר טוב, אולי זה לשתות קפה בשקט בבוקר, אולי זה לצאת לריצה בפארק.
עכשיו, תסתכלי על היומן שלך. איפה אפשר להכניס את הרגעים האלה? לא חייבים להיות גדולים וגרנדיוזיים. אפילו 5 דקות של נשימות עמוקות יכולות לעשות פלאים.
אבל רגע, מה עם הילדים? העבודה? הבית?
אני שומעת אותך. זה בדיוק המקום שבו אני תמיד נתקעת. הרי אי אפשר להתעלם מהמציאות. אבל מה אם המציאות יכולה להיראות אחרת?
פעם שמעתי ציטוט שאמר הכול: "הדבר הכי חשוב הוא לא להשקיע את הזמן, אלא להשקיע בו." (סטיבן קובי). במילים אחרות, זה לא משנה כמה זמן יש לך, אלא מה את עושה איתו.
לדוגמה, במקום להרגיש אשמה על זה שאת צריכה לעבוד, נסי למצוא משהו שאת אוהבת בעבודה שלך. אפילו אם זה רק לעזור למישהו אחר או לסיים משימה מאתגרת.
ואם כבר מדברים על ילדים, תזכרי שהם לא צריכים את "אמא מושלמת", הם צריכים את אמא מאושרת. במקום לנסות לתקתק פעילות יצירה מורכבת, שבי איתם על הרצפה ופשוט תצחקי. את תראי שזה עושה פלאים (וגם חוסך הרבה ניקיון אחר כך!).
הסוד נמצא בפרטים הקטנים
אני אתן לך דוגמה אישית: גיליתי שאחד הדברים שעושים לי הכי טוב זה לבשל. אבל עם שני ילדים קטנים, לבשל הפך למשימה בלתי אפשרית. עד שיום אחד החלטתי לשנות את הגישה. במקום לבשל לבד, התחלתי לשתף את הילדים. הם עוזרים לי לערבב, לטעום, לקלף ירקות. זה אמנם לוקח יותר זמן, אבל זה גם הרבה יותר כיף. ועל הדרך, הם לומדים משהו חדש.
אני יודעת, זה לא תמיד קל. יש ימים שאני פשוט קורסת תחת הלחץ. אבל אז אני מזכירה לעצמי את הדבר הכי חשוב:
הזמן הוא משאב מוגבל, והבחירה היא שלנו איך להשתמש בו.
עכשיו, אני רוצה שתחשבי על שאלה אחת: מה הדבר האחד שאת יכולה לעשות היום, שיגרום לך להרגיש יותר חיות? לא מחר, לא בשבוע הבא, היום.
תעשי את זה. תתני לעצמך את המתנה הזאת.
ואם זה מרגיש קשה, תזכרי שאני כאן, איתך, מנסה להבין איך גם אני מייצרת קצת יותר זמן איכות בטירוף הזה שנקרא החיים. אולי ביחד נמצא את התשובה.
אשמח לשמוע מה את חושבת. מה עובד בשבילך ומה לא? שתפי אותי בתגובות!
(נ.ב. - למי שרוצה להתעמק יותר בנושא, אני ממליצה לקרוא את הספר "האומנות של הפשטות" של דומיניק לורו. הוא נתן לי המון השראה.)
