אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול. הייתי אחרי עוד יום מתיש בעבודה, מרגישה שאני פשוט דורכת במקום. הסתכלתי על עצמי במראה ושאלתי, "נעמה, מה את באמת רוצה?" התשובה הייתה… שקט. ריק. ואז הבנתי.
אנחנו משקיעים כל כך הרבה זמן בלהקשיב לאחרים, לרצות אחרים, לעמוד בציפיות של אחרים, שאנחנו שוכחים להקשיב לקול הפנימי שלנו. לקול הזה שיודע הכי טוב מה אנחנו באמת רוצים, מה עושה לנו טוב, מה מרגש אותנו.
השיחה הכי חשובה שתנהלי היא לא עם הבוס, בן הזוג או החברה הכי טובה, אלא עם עצמך.
נכון, זה נשמע קלישאתי, אבל ברגע שהפנמתי את זה, הכל השתנה. לאט לאט, התחלתי להקדיש זמן לעצמי. להתבונן פנימה, להבין מה באמת חשוב לי. ואת יודעת מה? גיליתי דברים מדהימים!
אז מאיפה מתחילים? לאן בכלל פונים?
האמת? אין נוסחה אחת. אבל אני יכולה לשתף אותך במה שלי עזר, בתקווה שזה יעזור גם לך. וכן, גם אני עשיתי טעויות בדרך. כמו לנסות "להיות יותר חיובית" רק כי זה מה שקראתי בספר. נו באמת.
1. תאפשרי לעצמך להרגיש – גם את הלא נעים
שמעתי פעם פסיכולוגית שאמרה משהו שתפס אותי חזק: "הרגשות שלנו הם כמו מצפן פנימי". זה נכון! אם אנחנו מתעלמים מהם, אנחנו פשוט הולכים לאיבוד. אז תרשי לעצמך להרגיש הכל – גם את הכעס, העצב, הפחד. אל תשפטי את עצמך על זה. פשוט תהיי שם בשביל עצמך, כמו שהיית בשביל חברה טובה.
אני יודעת, זה קשה. לי לקח שנים להבין שמותר לי לכעוס על דברים שלא בסדר, שמותר לי להתאכזב כשדברים לא מסתדרים. פעם הייתי בטוחה שאם אני רק אהיה "חיובית" הכל יסתדר. טעות. לפעמים צריך לתת מקום לרגשות הלא נעימים, כדי שנוכל לעבד אותם ולצמוח מהם.
2. תשאלי את עצמך שאלות קשות – באמת קשות
מה באמת משמח אותך? מה היית עושה אם לא היית מפחדת? מה היית משנה בחיים שלך אם היית יודעת שיש לך רק שנה לחיות? אלה שאלות לא פשוטות, ואולי אפילו קצת מפחידות. אבל הן גם יכולות לפתוח לך את העיניים לדברים שלא שמת לב אליהם קודם.
פרופסור ברנה בראון, חוקרת בושה ופגיעות, אומרת שהיכולת שלנו להיות פגיעים היא המפתח לחיים מלאי משמעות. זה אומר להעז לשאול את עצמנו שאלות קשות, להודות בפני עצמנו במה שאנחנו באמת מרגישים, גם אם זה לא נעים.
3. תני לעצמך את המתנה של זמן לבד
מתי בפעם האחרונה הקדשת לעצמך שעה שלמה בלי הסחות דעת? בלי טלפון, בלי טלוויזיה, בלי אנשים אחרים? זה יכול להיות קשה, במיוחד בעולם שלנו שמלא בגירויים. אבל זמן לבד הוא קריטי כדי להתחבר לעצמנו. לצאת לטבע, לכתוב יומן, לעשות מדיטציה, או סתם לשבת בשקט ולבהות בקיר. העיקר שתהיי נוכחת עם עצמך.
אני זוכרת תקופה שהרגשתי שאני פשוט מאבדת את עצמי. הייתי כל הזמן עסוקה בלהספיק הכל, לרצות את כולם. ואז הבנתי שאני צריכה לעצור הכל ולתת לעצמי רגע לנשום. התחלתי לצאת לטיולים לבד בטבע, בלי טלפון, בלי כלום. בהתחלה זה היה לי מוזר, אבל לאט לאט התחלתי להנות מזה. גיליתי מחדש את השקט הפנימי שלי.
4. תזכרי – אין פתרונות קסם (וגם זה בסדר)
אני רוצה להיות כנה איתך. אין דרך קלה או מהירה להכיר את עצמך באמת. זה תהליך שלוקח זמן, סבלנות והרבה אהבה עצמית. יהיו ימים שתרגישי שאת מתקדמת, וימים שתרגישי שאת חוזרת אחורה. וזה בסדר. העיקר שתמשיכי להתמיד, להקשיב לעצמך וללמוד מהדרך.
אני בעצמי עדיין לומדת. עדיין יש לי ימים שאני מרגישה שאני לא יודעת מה אני עושה. אבל אני מזכירה לעצמי שאני עושה את הכי טוב שאני יכולה, ושזה מספיק. ושגם מטעויות אפשר ללמוד.
המסע הכי חשוב הוא לא היעד, אלא הדרך.
אז מה הלאה? אני לא יודעת. אני רק יודעת שחשוב להמשיך לשאול שאלות, להמשיך להקשיב לעצמנו, ולהמשיך להיות פתוחים לשינויים.
אולי תשתפי אותי – מה השאלה הכי חשובה ששאלת את עצמך לאחרונה? אני סקרנית לשמוע.
