האמת? אני תמיד קצת מפחדת מהרגע הזה. אתם יודעים, הרגע שבו צריך להגיד משהו קשה. להגיד למישהו שהוא טועה, שהוא פגע, או סתם – שזה לא יעבוד. זה אף פעם לא קל. ואני, נעמה, עם האהבה הענקית שלי לאנשים, ממש שונאת לפגוע.
פעם חשבתי שאפשר פשוט להימנע מזה. לשתוק, לבלוע, להתפשר. אבל מהר מאוד גיליתי שהמחיר שאני משלמת על השקט הזה גבוה מדי. הוא שוחק אותי מבפנים, וגם לא באמת עוזר לצד השני. כי בסוף, האמת תמיד יוצאת החוצה, ולפעמים זה קורה בבום גדול וכואב יותר.
אז איך בכל זאת עושים את זה? איך אומרים את הדברים הקשים בלי להרוס את הקשרים שלנו, בלי לפגוע עמוקות, ובלי לצאת רעים?
אני לא אגיד שיש לי פתרון קסם. אין כזה. אבל כן למדתי כמה דברים בדרך, ואני רוצה לחלוק אותם איתכם. זה לא מדריך מושלם, יותר כמו מצפן שיעזור לכם לנווט בים הסוער הזה של תקשורת בין-אישית.
הבסיס: אמפתיה, אמפתיה, אמפתיה.
לפני שאנחנו בכלל פותחים את הפה, אנחנו צריכים להיכנס לנעליים של הצד השני. באמת. לא סתם לחשוב עליהם, אלא להרגיש אותם. מה הם מרגישים? מה מפחיד אותם? מה חשוב להם?
דמיינו, למשל, שאתם צריכים להגיד לחברה טובה שהרעיון העסקי שלה, שכל כך יקרה לליבה, לא נראה לכם בר-קיימא. קודם כל, תנסו להבין מה הרעיון הזה מייצג עבורה. אולי זה החלום שלה, אולי זו הדרך שלה להוכיח את עצמה, אולי זה הפחד שלה מכישלון.
אמפתיה היא לא רק להבין, היא להרגיש.
עכשיו, כשאתם מבינים את הרקע הרגשי, אתם יכולים להתחיל לתכנן את השיחה.
מילים הן רק חלק מהתמונה.
תקשורת היא לא רק מה אנחנו אומרים, אלא גם איך אנחנו אומרים את זה. טון הדיבור, שפת הגוף, אפילו המקום והזמן שבוחרים לשיחה – הכל משפיע.
למשל, אם אתם צריכים לתת ביקורת בונה לעובד, תעשו את זה בארבע עיניים, במקום ניטרלי יחסית, ותתחילו תמיד במשהו חיובי. תדגישו את הכוחות שלו, את הדברים שהוא עושה טוב, ורק אחר כך תעברו לנקודות לשיפור.
"אני מאוד מעריך את היצירתיות שלך ואת המסירות שלך לפרויקט," אתם יכולים להגיד, "אבל שמתי לב שהיית יכול להיות יעיל יותר אם היית משתף פעולה יותר עם הצוות."
תזכרו, אנשים זוכרים איך גרמתם להם להרגיש, יותר ממה שאמרתם.
הסוד הוא בשאלות הנכונות (והקשבה אמיתית).
אחת הטעויות הנפוצות ביותר שאנחנו עושים היא שאנחנו מגיעים לשיחה עם מסקנות מוכנות מראש. אנחנו כבר יודעים מה אנחנו רוצים להגיד, ואנחנו רק מחכים לתור שלנו לדבר.
אבל תקשורת אמיתית היא דו-כיוונית. היא דורשת הקשבה אמיתית, סבלנות, ורצון ללמוד.
במקום להטיף או להאשים, תשאלו שאלות פתוחות שיעודדו את הצד השני לחשוב ולשתף. לדוגמה, במקום להגיד "אתה תמיד מאחר," תשאלו "אני שם לב שאתה מתקשה להגיע בזמן לפגישות האחרונות. יש משהו שמפריע לך?"
מאמר מחקר שפורסם ב-Harvard Business Review (Grenny, J., & Maxfield, D. (2017). Crucial conversations: Tools for talking when stakes are high. Harvard Business Review, 82(4), 76-84.) מדגיש את החשיבות של יצירת מרחב בטוח לדיאלוג. שאילת שאלות והקשבה פעילה הם כלים מרכזיים ביצירת מרחב זה.
הקשבה היא לא רק לשמוע את המילים, היא להבין את המשמעות מאחוריהן.
אני זוכרת פעם שהייתי צריכה להגיד לבן זוג שלי שאני מרגישה שאנחנו לא מבלים מספיק זמן ביחד. במקום לתקוף או להאשים, פשוט שאלתי אותו: "אני מרגישה שאנחנו קצת מרוחקים לאחרונה. מה דעתך?" התשובה שלו הפתיעה אותי. הוא היה עסוק מאוד בעבודה, אבל הוא לא היה מודע לכך שזה משפיע על הקשר שלנו. השיחה הזו פתחה פתח לשינוי אמיתי.
זה בסדר לא להיות מושלם.
אני לא אשקר, אני עדיין עושה טעויות. לפעמים אני אומרת דברים בצורה לא נכונה, לפעמים אני לא מצליחה להסביר את עצמי, ולפעמים אני פשוט מתפוצצת.
אבל מה שלמדתי הוא שחשוב לקחת אחריות על הטעויות שלנו. להתנצל, להסביר, ולנסות לתקן.
היכולת להתנצל היא סימן לעוצמה, לא לחולשה.
וגם, חשוב לזכור שאנחנו לא יכולים לרצות את כולם. תמיד יהיו אנשים שלא יאהבו את מה שאנחנו אומרים, לא משנה כמה ננסה להיות זהירים ועדינים.
אז מה עושים? מתמקדים במה שחשוב: להיות נאמנים לעצמנו, לדבר מתוך אמת, ולנסות לעשות את הטוב ביותר שאנחנו יכולים.
ד"ר ברנה בראון, חוקרת ומרצה ידועה, מדברת רבות על חשיבות הפגיעות והאותנטיות. היא טוענת (Brown, B. (2012). Daring greatly: How the courage to be vulnerable transforms the way we live, love, parent, and lead. Gotham.) שפגיעות היא לא חולשה, אלא מקור הכוח שלנו.
לסיום, שאלה למחשבה:
מה הדבר הכי קשה שאתם צריכים להגיד למישהו עכשיו? ואיך אתם יכולים לעשות את זה בצורה שתכבד גם את עצמכם וגם את הצד השני?
אני באמת רוצה לשמוע את המחשבות שלכם. תשתפו אותי בתגובות. ואם יש לכם טיפים נוספים, בבקשה שתפו אותם. ביחד אנחנו יכולים ללמוד איך לדבר בזהירות, אבל גם באומץ.
