אוי, המוח הזה שלי. הוא גאון, באמת, אבל גם אמן בחבלה עצמית. מכירות את זה שאתן יודעות בדיוק מה אתן צריכות לעשות, אפילו רוצות לעשות, אבל המוח פשוט... מסרב לשתף פעולה?
פעם הייתי בטוחה שיש לי בעיית משמעת רצינית. תמיד הרגשתי אשמה על הדברים שלא עשיתי, על המטרות שלא השגתי. הייתי קוראת לעצמי עצלנית, חסרת אחריות... בקיצור, לא נחמדה במיוחד.
ואז, יום אחד, נתקלתי במחקר על איך המוח שלנו באמת עובד. (מקור: הספר "Atomic Habits" של ג'יימס קליר – ממליצה בחום!). גיליתי שהרבה פעמים, מה שאנחנו תופסות כחוסר מוטיבציה זה בכלל מנגנון הישרדותי קדום. המוח שלנו, איך לומר, לא ממש אוהב שינויים. הוא מעדיף את הנוחות והמוכר, גם אם זה אומר להישאר תקועות.
אז איך בכל זאת מצליחים לגרום לו לזוז? איך משכנעים אותו שהשינוי הוא לא אויב, אלא חבר?
אז הנה כמה תזכורות, או יותר נכון – טריקים קטנים שלמדתי על בשרי (ונכשלה בהם לא מעט, כן?):
1. הכל מתחיל בצעד קטן, קטנטן:
אל תנסו לכבוש את העולם ביום אחד. זה מתכון בטוח לשיתוק. במקום זה, התחילו בצעד ממש קטן. רוצות להתחיל להתאמן? אל תבטיחו לעצמכן שעה בחדר כושר. תבטיחו לעצמכן חמש דקות של מתיחות. זה הכל.
חמש דקות? באמת? כן! כי אחרי חמש דקות, הסיכוי שתחליטו להמשיך כבר גדל משמעותית. וגם אם לא – ניצחתן את המוח! הוא לא הצליח לשכנע אתכן לא לעשות כלום.
2. סביבה תומכת – זה לא מותרות, זה חובה:
תחשבו על זה: אתן מנסות לרדת במשקל, אבל המטבח מלא בחטיפים מפתים. אתן מנסות לכתוב ספר, אבל הטלפון כל הזמן מצפצף. המוח שלנו אוהב קיצורי דרך. אם הסביבה שלכן מקשה עליכן, אתן נלחמות מלחמה אבודה מראש.
אז מה עושים? יוצרים סביבה שמסייעת לכן להצליח. מסדרים את המטבח, משתיקים את הטלפון, מוצאים מקום שקט לעבוד בו. זה אולי נשמע פשוט, אבל זה עושה הבדל עצום.
3. טקסים – הקסם השקט של ההתמדה:
טקסים קטנים, קבועים, שמסמנים למוח שהגיע הזמן להתחיל לעבוד. קפה של בוקר, מוזיקה מסוימת, אפילו סדר פעולות קבוע. הטקסים האלה יוצרים אסוציאציות חזקות במוח, ומקלים עליו להיכנס למצב "עבודה".
לי, למשל, יש טקס קבוע לפני שאני מתחילה לכתוב: אני מכינה לעצמי כוס תה ירוק, מדליקה נר ריחני, וכותבת כמה משפטים סתמיים ביומן. זה נותן לי את האות להתחיל.
4. תגמול – לא רק על התוצאה, גם על המאמץ:
הרבה פעמים אנחנו מחכות לתגמול הגדול בסוף – הירידה במשקל, סיום הספר, הקידום בעבודה. אבל המוח שלנו חי כאן ועכשיו. הוא צריך תגמולים קטנים ומיידיים.
אז תתגמלו את עצמכן על כל צעד קטן. סיימתן חמש דקות של מתיחות? תנו לעצמכן חיבוק. כתבתן פסקה בספר? תאכלו קוביית שוקולד. (אבל אחת! זוכרות את עניין הסביבה התומכת?).
5. סבלנות – המסע הארוך אל השינוי:
זה אולי הטיפ הכי חשוב – תהיו סבלניות. שינוי לוקח זמן. יהיו ימים טובים יותר וטובים פחות. יהיו נפילות. זה חלק מהתהליך.
הדבר הכי חשוב זה לא לוותר. להמשיך לנסות, להמשיך ללמוד, להמשיך להתקדם – גם אם בקצב איטי.
ואם כבר מדברים על סבלנות – זוכרות את המחקר שאמרתי לכן עליו בהתחלה? אז מסתבר, (מקור: "Mindset: The New Psychology of Success" של קרול דווק) שהמוח שלנו ממש כמו שריר. ככל שאנחנו מאמנות אותו, הוא נעשה חזק יותר. ככל שאנחנו מתרגלים שינוי, הוא נעשה קל יותר.
אז נכון, המוח שלנו יכול להיות קצת סורר לפעמים. אבל הוא גם כלי מדהים. אם נלמד להשתמש בו נכון, נוכל להשיג כל מה שנרצה.
אני עדיין לומדת, מודה. יש לי עוד דרך ארוכה, ועדיין יש ימים שאני מוצאת את עצמי נלחמת בעצמי. אבל אני יודעת שאני בכיוון הנכון.
ואתן? מה הטיפ שלכן לנצח את המוח הסורר? שתפו אותי בתגובות! אולי ביחד נמצא את הנוסחה המושלמת.
