אוי, כמה פעמים זה קרה לי. את יודעת, את עובדת קשה, פותרת בעיה, מרגישה גאון ליום אחד… ואז, בום! הבעיה חוזרת, לפעמים במסווה אחר, לפעמים בדיוק אותו הדבר. זה כמו משחק "חם-קר" אינסופי עם היקום, רק שבמקום פרס, את מקבלת עוד כאב ראש.
פעם, ניסיתי לפתור בעיה כרונית במערכת היחסים שלי עם חברה טובה. עשינו שיחות נפש, התנצלויות הדדיות, אפילו הסכמנו על כללים חדשים. חודשיים אחר כך? שוב צעקות, שוב ריבים על אותו נושא. זה היה מתסכל ברמות שלא תתוארנה.
מה למדתי מזה? שלפעמים, "לפתור בעיה" זה כמו לטאטא את הלכלוך מתחת לשטיח. את מסתירה את הסימפטום, אבל לא מטפלת בשורש.
אז איך עושים את זה אחרת? איך באמת שוברים את הלולאה הזאת של בעיות שחוזרות על עצמן?
הצעד הראשון: להיות בלש (של עצמך)
אוקיי, אז הבעיה צצה שוב. במקום להיכנס לפאניקה או להאשים את עצמך (או אחרים), קחי נשימה עמוקה. תסתכלי על זה כעל הזדמנות. ברצינות! זאת הזדמנות להבין מה באמת קורה פה.
תשאלי את עצמך שאלות קשות:
- מתי הבעיה הזאת מופיעה? מה הטריגרים שלה?
- איך אני מרגישה כשהיא מופיעה? מה המחשבות שעוברות לי בראש?
- מה הפעולות שלי לפני, תוך כדי ואחרי שהיא מופיעה?
לדוגמה, אם את כל הזמן מאחרת לפגישות (בעיה מוכרת, נכון?), במקום להגיד לעצמך שאת "פשוט לא טובה בניהול זמן," תנסי לחפור קצת יותר עמוק. אולי את מאחרת כי את תמיד מנסה לדחוף עוד משימה אחת קטנה לפני שאת יוצאת? או אולי את בכלל לא נהנית מהפגישות האלה, והאיחור הוא סוג של חבלה עצמית?
אני יודעת, זה קשה. זה דורש ממך להיות כנה עם עצמך, ולפעמים גם להודות בדברים שלא נעימים לשמוע. אבל תסמכי עלי, זה שווה את זה.
הצעד השני: למצוא את "הסיבה השורשית"
אחרי שאספת את כל המידע, הגיע הזמן לעשות חיבורים. לחפש את הסיבה השורשית, את אותו גורם שמזין את הבעיה שוב ושוב.
יש כל מיני שיטות לעשות את זה. אחת שאני אוהבת נקראת "5 למה". הרעיון הוא פשוט: את מתחילה בשאלה "למה הבעיה הזאת קורית?" ואז, אחרי כל תשובה, את שואלת "למה זה קורה?" עוד ארבע פעמים. בדרך כלל, אחרי חמש שאלות "למה," את מגיעה לשורש העניין.
למשל:
- למה אני מאחרת לפגישות? כי אני תמיד מנסה לדחוף עוד משימה אחת לפני שאני יוצאת.
- למה אני מנסה לדחוף עוד משימה אחת? כי אני מרגישה שאני לא מספיק עושה.
- למה אני מרגישה שאני לא מספיק עושה? כי אני כל הזמן משווה את עצמי לאחרים.
- למה אני משווה את עצמי לאחרים? כי אני חושבת שהערך שלי תלוי בהישגים שלי.
- למה אני חושבת שהערך שלי תלוי בהישגים שלי? כי ככה חינכו אותי.
בום! הגענו לשורש. לא מדובר רק בניהול זמן, אלא בערך עצמי שתלוי בהישגים. את רואה איך זה משנה את כל התמונה?
מאמר של Harvard Business Review מדגיש את החשיבות של זיהוי הסיבה השורשית האמיתית כבסיס לפתרון בעיות יעיל וארוך טווח. (מקור: [קישור לאתר HBR, אם יש רלוונטי])
הצעד השלישי: לשנות את המשוואה
אוקיי, אז מצאת את הסיבה השורשית. עכשיו מה? עכשיו צריך לשנות את המשוואה. לשנות את הדפוסים שמזינים את הבעיה.
במקרה של האיחורים, זה אומר לעבוד על הערך העצמי שלך. להבין שאת שווה גם בלי להשיג דברים כל הזמן. זה אומר להתחיל להגיד "לא" למשימות מיותרות, ולהקדיש זמן לדברים שבאמת חשובים לך.
אבל זה לא תמיד קל. שינוי דפוסים דורש עבודה, סבלנות, ולפעמים גם עזרה מקצועית. אל תפחדו לבקש עזרה. לפעמים, פסיכולוג או קואצ'ר יכולים לעזור לכם לראות דברים שאתם לא מצליחים לראות לבד.
פסיכולוגית בשם ד"ר ברנה בראון, שחקרה לעומק את נושא הפגיעות והבושה, טוענת שאחת הדרכים לשנות דפוסים היא להתחיל לדבר על מה שמביך אותנו. (מקור: הספרים וההרצאות של ברנה בראון).
רגע של תובנה:
לפעמים, הבעיה שחוזרת על עצמה היא לא הבעיה האמיתית. היא רק סימפטום של משהו עמוק יותר.
אני יודעת שזה יכול להיות מבלבל ומייאש, אבל תזכרי: את לא לבד. כולנו מתמודדים עם בעיות שחוזרות על עצמן. העניין הוא לא להימנע מהן, אלא ללמוד איך להתמודד איתן בצורה טובה יותר.
אז בפעם הבאה שבעיה חוזרת, תנשמי עמוק, תעצרי רגע, ותשאלי את עצמך: מה הבעיה האמיתית פה? מה אני יכולה ללמוד מזה? ואיך אני יכולה להשתמש בזה כדי לצמוח?
ואולי, רק אולי, הפעם הבומרנג הזה ינחת במקום אחר לגמרי - במקום של צמיחה, הבנה עצמית, וחופש.
אני באמת רוצה לשמוע - באילו בעיות את מרגישה שאת כל הזמן נתקלת בהן מחדש? ומה ניסית לעשות עד עכשיו כדי לפתור אותן? שתפי אותי, ואולי ביחד נמצא זווית חדשה.
