אוקיי, בואו נדבר על זה רגע, כי אני יודעת שאני לא לבד. כמה פעמים מצאתן את עצמכן אומרות "כן" כשבפנים צעקת "אמא'לה, למה הסכמתי?!"? אני יודעת, אני יודעת... קרה לי יותר מדי פעמים.
אני זוכרת פעם חברה ביקשה ממני עזרה לעבור דירה. שבת שלמה. אני? והגב שלי? והספר המדהים שחיכה לי על השידה? אבל מה, איך אפשר לסרב לחברה טובה? אז הסכמתי. וסבלתי. ובסוף גם כעסתי עליה קצת, כי היא לא הציעה לי אפילו כוס מים! (טוב, אולי אני מגזימה, אבל הבנתן את הפואנטה).
אז איך יוצאים מהלופ הזה? איך אומרים "לא" בלי להרגיש כמו האדם הכי אגואיסטי בעולם?
האמת המפתיעה: "לא" זה מתנה.
רגע, מה? כן, שמעתן נכון. כשאנחנו אומרות "לא" לדברים שלא מתאימים לנו, אנחנו בעצם אומרות "כן" לעצמנו, לצרכים שלנו, לזמן שלנו. וזה לא אגואיסטי, זה הכרחי!
ד"ר ברנה בראון, חוקרת בושה ופגיעות (ואחת הנשים שאני הכי מעריכה), אומרת שבמקום לרצות לרצות אחרים, אנחנו צריכות להתמקד בלהיות אמיתיות. אותנטיות. ואותנטיות לפעמים אומרת להגיד "לא".
אבל איך עושים את זה בפועל? הנה כמה דברים שלמדתי בדרך הקשה:
תעצרו רגע לפני שאתן עונות. זה טיפ של מיליון דולר. אל תגידו "כן" אוטומטית רק כדי לרצות. קחו נשימה, תגידו "אני צריכה לחשוב על זה" או "אני אבדוק ביומן ואחזור אליך". זה נותן לכן זמן אמיתי להבין מה אתן* רוצות.
- תשאלו את עצמכן: האם אני עושה את זה מתוך רצון אמיתי או מתוך פחד? פחד לאכזב, פחד להיות לא נחמדה, פחד להישאר לבד... הפחדים האלה הם השורש של הרבה "כן" שאנחנו מתחרטות עליהם.
- תזכרו: "לא" הוא משפט שלם. לא חייבים להסביר, להתנצל או להצטדק. "לא, תודה" זה מספיק. נקודה. אבל אם אתן מרגישות צורך להסביר, תעשו את זה בקצרה ובנימוס. למשל: "אני מצטערת, אבל אני עסוקה מאוד בתקופה הקרובה ולא אוכל לעזור לך עם זה".
- תציעו אלטרנטיבה. אם אתן באמת רוצות לעזור, אבל לא יכולות לעשות את מה שמבקשים מכן, תציעו משהו אחר. למשל: "אני לא יכולה לעזור לך לעבור דירה, אבל אני יכולה להמליץ לך על חברת הובלות טובה".
עכשיו, אני יודעת מה אתן חושבות: "נעמה, זה נשמע טוב בתיאוריה, אבל בפועל זה הרבה יותר קשה!". ואתן צודקות. זה דורש תרגול. וזה דורש להיות קשובות לעצמכן.
אבל תזכרו: כל פעם שאתן אומרות "לא" לדבר אחד, אתן אומרות "כן" למשהו אחר. "כן" לזמן שלכן, "כן" לאנרגיה שלכן, "כן" לחיים שלכן.
וזה, חברות שלי, שווה את זה.
אני לא אומרת שפתאום תתחילו לסרב לכל דבר שיבקשו מכן. אני גם לא חושבת שזה אפשרי או רצוי. אבל אני כן אומרת שתתחילו לשים לב. שימו לב למה אתן מרגישות כשמבקשים מכן משהו. שימו לב מה קורה כשאתן אומרות "כן" כשבפנים אתן צועקות "לא".
מה יקרה אם נאמר "לא" גם כשזה מפחיד אותנו?
מה אם במקום לרצות את כולם, נתחיל לרצות את עצמנו?
אני לא יודעת מה התשובה, אבל אני יודעת שאני רוצה לגלות אותה ביחד אתכן. אז... מה דעתכן? ננסה את זה ביחד?
