האמת? שנים חשבתי שאני חיה על מאדים בבוקר. יצור מוזר, חסר סבלנות, שרק רוצה שיעזבו אותו בשקט עם הקפה שלו. ואז, באחת ההרצאות של ד"ר תל בן שחר על פסיכולוגיה חיובית, זה פשוט הכה בי כמו ברק.
"אושר הוא לא יעד, הוא מסע."
וואו. מילים פשוטות, אבל הן שינו לי את כל המשוואה. הבנתי שהבוקר שלי, זה לא גזר דין שאני צריכה לרצות. זה הזדמנות! אבל איך לעזאזל הופכים בוקר של זומבי לבוקר של בן אדם? זו השאלה.
קפה זה לא (תמיד) הפתרון
הטעות הראשונה שלי? הסתמכות מוחלטת על קפאין. כמו רובנו, האמת. אני קמה, ישר ניגשת למכונת קפה, שותה משהו שאמור להעיר אותי אבל בפועל רק גורם לי לרעוד מבפנים.
ואז קראתי מחקר מעניין של אוניברסיטת הרווארד על הקשר בין קפאין, חרדה ואיכות שינה. כן, שינה. מסתבר שהקפה שאני שותה בבוקר, הורס לי את השינה בלילה, מה שמחזיר אותי למעגל הקסמים של עייפות כרונית.
אופס.
אז מה עושים? מחפשים דרכים אחרות להניע את הגוף והנפש.
תנועה קטנה, שינוי גדול
אני יודעת, קשה לשמוע את זה, אבל פעילות גופנית, אפילו קצרה, עושה פלאים. לא צריך לרוץ מרתון. אפילו 5 דקות של מתיחות או הליכה קצרה סביב הבית יכולות לשנות הכל.
למה? כי תנועה משחררת אנדורפינים, הורמוני אושר טבעיים. וגם, מעוררת את מחזור הדם, מה שנותן לנו בוסט של אנרגיה בלי הצורך בקפאין.
תכלס? אני התחלתי לרקוד בסלון. סתם ככה, לשירי ביונסה. נשמע מטופש? אולי. אבל זה עובד!
מיינדפולנס - לא רק למדיטציה
עוד דבר שלמדתי (בעיקר מטעויות שלי) זה את הכוח של מיינדפולנס. לא חייבים לשבת בתנוחת לוטוס שעתיים. אפשר פשוט להתחיל להקשיב לנשימה שלנו, להרגיש את הגוף שלנו, להיות נוכחים ברגע הזה.
אני יודעת, זה נשמע קלישאתי. אבל תחשבו על זה רגע - כמה פעמים אתם קמים בבוקר ומיד מתחילים לחשוב על כל הדברים שאתם צריכים לעשות? רשימת מטלות אינסופית שגורמת לנו להרגיש מוצפים עוד לפני שפתחנו את העיניים.
אז מה עושים? לוקחים נשימה עמוקה. באמת עמוקה. מרגישים את האוויר נכנס ויוצא. מתמקדים בתחושה הזו. ורק אז, מתחילים את היום.
טקס בוקר אישי - המפתח לשינוי
הבנתי שהסוד הוא לא פתרון קסם אחד, אלא יצירת טקס בוקר אישי שמתאים בדיוק לי. טקס שכולל את הדברים שעושים לי טוב, שמעוררים אותי, שממלאים אותי באנרגיה חיובית.
אצלי זה כולל:
- כוס מים עם לימון (כן, אני יודעת, קלישאתי, אבל זה עובד לי!)
- ריקוד ביונסה (כבר אמרתי?)
- כתיבת תודה (שלושה דברים שאני מודה עליהם באותו יום)
- קריאת כמה עמודים בספר טוב (לא ניוז, לא מיילים, ספר!)
וכן, גם קפה. אבל רק אחרי שאני כבר קצת בתוך היום, ולא כדי לברוח ממנו.
האמת המפתיעה? לא הכל מושלם כל הזמן
אני לא אשקר לכם. יש ימים שאני עדיין קמה עצבנית וחסרת סבלנות. יש ימים שאני מדלגת על הריקוד ופשוט מתחילה לעבוד. אבל ההבדל הוא שעכשיו, אני יודעת שיש לי כלים להתמודד עם זה. אני יודעת איך להחזיר את עצמי למסלול.
וזה, בעיניי, כל הסיפור. לא להפוך למושלמים, אלא להיות יותר אנושיים. לאהוב את עצמנו, גם בבקרים הכי קשים.
אז מה איתך? איזה צעד קטן תיקחי היום כדי להפוך את הבוקר שלך לקצת יותר אנושי? שתפי אותי, אני באמת רוצה לדעת!
