היי, זו נעמה. תודי, כמה פעמים שמעת את המילה "תכנון" ורצית פשוט לברוח? אני מבינה אותך לגמרי. אני, מלכת הכאוס הבלונדינית, גיליתי שהשיטות הקלאסיות פשוט לא עובדות על הראש שלי. ניסיתי הכל - גוגל קלנדר צבוע בצבעי הקשת, מחברות מעוצבות, אפליקציות משוכללות… והתוצאה? לחץ, אשמה ותחושה שאני נכשלת במבחן החיים הזה שנקרא "להיות מבוגר אחראי".
אבל רגע, לפני שאת מחליטה שאני עוד גורו ניו-אייג' שמבטיחה לך נירוונה דרך מדיטציה (למרות שאני בהחלט ממליצה על מדיטציה מדי פעם!), אני כאן כדי להציע לך משהו אחר. משהו יותר… אמיתי. יותר שלנו. כי האמת היא, לוחות זמנים מצוינים... למי שאוהב אותם. אבל מה אם את לא? מה אם המחשבה על עוד משימה מסומנת גורמת לך לרצות לצרוח? אז יש לי כמה דברים לומר לך.
ההבנה הראשונה: את לא לבד
אני זוכרת את הרגע הזה שבו הבנתי שאני לא דפוקה. קראתי איזה מאמר אקדמי על "הקשר בין יצירתיות ודחיינות" (כן, אני קוראת דברים כאלה סתם בשביל הכיף, או שלא. [מקור: Steel, P. (2007). The nature of procrastination: A meta-analytic and theoretical review of quintessential self-regulatory failure. Psychological Bulletin, 133(1), 65–94.]) ופתאום הכל התחבר. הבנתי שיש אנשים שפשוט עובדים אחרת. אנשים כמונו, שצריכים מרחב לנשימה, לספונטניות, לקצת כאוס מאורגן.
אבל זה לא תירוץ לברוח מאחריות! זה רק אומר שאנחנו צריכות למצוא את הדרך שלנו לעשות דברים. וזה, חמודה שלי, כבר חדשות טובות.
הפסיכולוגיה ההפוכה של ניהול זמן
אז מה עושים? במקום לנסות לדחוף את עצמנו למסגרות שלא מתאימות לנו, ננסה משהו הפוך. במקום להתמקד ב"מה צריך לעשות", נתחיל ב"למה אנחנו עושות את זה".
- למה זה חשוב לך? באמת. לעומק. אם את לא מחוברת רגשית למשימה, אין סיכוי שתעשי אותה. זה כמו לנסות לאכול ברוקולי כשאת חולמת על שוקולד. לא יעבוד.
- מה המחיר של לא לעשות? זה קצת יותר אכזרי, אבל עובד. תחשבי על ההשלכות של הדחיינות שלך. איך זה משפיע על העתיד שלך? על היחסים שלך? על החשבון בנק שלך? זה יכול להיות מנוע חזק מאוד.
- מה יקרה אם תעשי? תתארי את ההרגשה, ממש תרגישי אותה. איך זה ייראה, איך זה יריח, איך זה יגרום לך להרגיש כשסוף סוף תסיימי את המשימה הזאת שרובצת לך על הלב.
אני יודעת, זה נשמע קצת "פו-פו", אבל תסמכי עלי. אני ניסיתי את זה, ואני בן אדם מאוד ציני. כשאת מבינה את ה"למה", ה"איך" הופך להיות הרבה יותר פשוט.
כמה טריקים מהשרוול (של מעצבת כאוס)
אוקיי, עכשיו לחלק הטכני. אבל בלי לחץ, מבטיחה.
- טיימר פומודורו הפוך: במקום לעבוד 25 דקות ואז לקחת הפסקה, תתחילי עם 5 דקות של עבודה מרוכזת. כן, רק 5 דקות. ואז תעלי בהדרגה. את תופתעי כמה אפשר לעשות בחמש דקות, וכמה קל יותר להתחיל כשאת יודעת שזה רק קצת.
"רשימת לא לעשות": במקום לכתוב את כל הדברים שאת צריכה לעשות, תכתבי את כל הדברים שאת לא* צריכה לעשות. תעשי לעצמך טובה ותורידי ממך את הלחץ.
- להתחייב בפני מישהו: לספר לחברה טובה או לבן/בת זוג מה את מתכננת לעשות ולבקש מהם לשאול אותך על זה אחר כך. לפעמים, הידיעה שמישהו מצפה ממך גורמת לך לזוז.
לעבוד בסביבה לא צפויה: לפעמים שינוי מקום אווירה עושה פלאים. לכי לבית קפה, תעבדי בפארק, תשבי במרפסת... רק לא אותו מקום משעמם שאת רגילה אליו. מחקרים מראים שאפילו שינוי קטן בסביבה יכול להגביר את הריכוז [מקור: McCrae, R. R., & Costa Jr, P. T. (1987). Validation of the five-factor model of personality across instruments and observers. Journal of Personality and Social Psychology, 52*(1), 81–90.].
לסלוח לעצמך (כי כולנו טועים)
הנה סוד קטן ממני אלייך: אני נכשלת כל הזמן. אני מדחה, אני מתעצלת, אני מפספסת דדליינים. אבל למדתי דבר אחד חשוב: לסלוח לעצמי.
כי האמת היא, אנחנו בני אדם. אנחנו לא רובוטים. אנחנו לא אמורים להיות מושלמים. וזה בסדר גמור. מה שחשוב זה לקום, לנער את האבק ולנסות שוב.
אז קחי נשימה עמוקה, תזכרי למה את עושה את מה שאת עושה, תנסי את הטריקים שלי ותסלחי לעצמך על הדרך. אני מבטיחה לך, את תצליחי.
ועכשיו תגידי לי את, איך את מתמודדת עם ניהול זמן? יש לך איזה טיפ סודי משלך? ספרי לי בתגובות! אני תמיד שמחה ללמוד מכן.
