אוקיי, בואו נדבר על זה רגע. את יודעת איך זה מרגיש כשאת מוצאת את עצמך באמצע ויכוח מטופש לחלוטין, אבל את פשוט לא יכולה לעזוב? כאילו משהו בתוכך חייב להוכיח את הצדקתך, גם אם זה עולה לך בשעות של שינה, אנרגיה עצומה ובעיקר - מצב רוח?
לי זה קרה יותר מדי פעמים. אני זוכרת פעם, התווכחתי עם חברה הכי טובה שלי על… טוב, אני אפילו לא זוכרת על מה. אבל אני זוכרת את התחושה המעיקה הזו, כאילו אם אני לא "אנצח" בוויכוח הזה, משהו בי ישבר. שטות, אני יודעת. אבל באותו רגע, זה היה הכל בשבילי. בסוף, כמובן, התפייסנו. אבל הנזק כבר נעשה. בזבזנו אנרגיה יקרה, פגענו אחת בשנייה, והכל בגלל ויכוח שהיה חסר חשיבות לחלוטין.
מאז, למדתי משהו חשוב: לא כל קרב שווה להילחם בו. למעשה, רובם לא שווים את זה.
אבל איך בוחרים בחוכמה? איך יודעים מתי להתעקש ומתי לשחרר? זה לא קל, ואני לא טוענת שיש לי את כל התשובות. אבל יש לי כמה תובנות שגיליתי בדרך, ואני רוצה לשתף אותן איתך.
השאלה הראשונה שאת חייבת לשאול את עצמך: מה המחיר האמיתי?
אנחנו נוטים לחשוב על "ניצחון" בקרב כעל משהו מוחלט. כאילו אם נצליח להוכיח את הצדקתנו, נזכה בפרס גדול. אבל האמת היא שניצחון בקרב תמיד מגיע עם מחיר. לפעמים המחיר הוא זמן ואנרגיה, לפעמים זה פגיעה ביחסים, ולפעמים זה אפילו פגיעה בעצמנו.
תחשבי על זה: האם הניצחון בוויכוח הזה שווה את הלחץ, את הכעס, את הריחוק מהאדם שמולך? האם זה שווה את הזמן שיכולת להשקיע בדברים שבאמת חשובים לך?
לפעמים, המחיר פשוט גבוה מדי. ואז, הבחירה החכמה היא פשוט לוותר. לשחרר. לתת לזה לחלוף.
ה"קרב" הוא בעצם ביטוי לצורך פנימי שלא נענה
כאן זה נהיה קצת יותר עמוק, מוכנה? לפעמים, הוויכוחים שלנו הם לא באמת על מה שנראה לעין. הם ביטוי לצורך פנימי עמוק יותר שלא נענה.
לדוגמה, אולי את מתעקשת בוויכוח עם בן הזוג שלך על מי צריך לשטוף את הכלים, אבל האמת היא שאת מרגישה שאת נושאת על עצמך יותר מדי מטלות בבית וצריכה קצת יותר עזרה והערכה.
במקרים כאלה, ה"קרב" האמיתי הוא לא על הכלים. הוא על הצורך שלך בתמיכה. ואם תוכלי לזהות את הצורך הזה ולבטא אותו בצורה ישירה ואותנטית, יש סיכוי טוב שהוויכוח יתפוגג מעצמו.
אבל רגע, מאיפה אני יודעת את זה? קראתי על זה בספר מצוין של ברנה בראון, "Dare to Lead" שמדבר על איך חוסר אותנטיות מוביל לקונפליקטים מיותרים. כשאת לא מדברת על מה שבאמת מפריע לך, את מוצאת את עצמך נלחמת בקרבות קטנים שמסיחים את הדעת מהבעיה האמיתית. אני ממליצה בחום, זה שינה לי את החיים!
מתי כן להילחם?
אוקיי, אז דיברנו על מתי לוותר. אבל יש גם מקרים שבהם כן חשוב להילחם. מתי זה קורה?
- כשהערכים שלך בסכנה: אם משהו פוגע בערכים הכי חשובים לך, אסור לך לשתוק. זה לא אומר שאת צריכה להיכנס לוויכוח סוער, אבל את צריכה להביע את דעתך ולהגן על מה שחשוב לך.
- כשאת צריכה להגן על מישהו אחר: אם את רואה מישהו שמתנהגים אליו בצורה לא הוגנת, יש לך אחריות מוסרית להתערב. שוב, זה לא אומר שאת צריכה להפוך לסופרמן, אבל את יכולה להציע תמיכה, להביע התנגדות, ולנסות לעזור.
- כשאת מאמינה שיש לך סיכוי אמיתי להשפיע: לפעמים, גם אם הסיכויים נראים נמוכים, שווה להילחם אם את מאמינה שאת יכולה לעשות שינוי אמיתי. זה יכול להיות מאבק על זכויות עובדים, מאבק סביבתי, או כל דבר אחר שחשוב לך.
אבל גם במקרים האלה, חשוב לזכור לעשות את זה בצורה חכמה ומודעת. לא לבזבז אנרגיה על ויכוחים חסרי תועלת, אלא להתמקד בפעולות שיכולות להביא לשינוי אמיתי.
התובנה המפתיעה: לפעמים, הניצחון האמיתי הוא היכולת לוותר
זה אולי נשמע פרדוקסלי, אבל זה נכון. לפעמים, הניצחון הכי גדול שלנו הוא היכולת לשחרר, לוותר על הצורך להיות צודקים, ולבחור בשלום ובשלווה.
דבר נוסף שגיליתי, זה שבמקרים רבים, הוויכוח בכלל לא קשור אליי. שמעתי פעם פסיכולוגית שאמרה משהו חכם: "אנשים רבים מסתובבים בעולם עם כאב לא פתור, ואת פשוט נקרית בדרכם". אולי הוויכוח הזה הוא בכלל לא עלייך, אלא על משהו שהאדם השני חווה.
זה לא אומר שאת צריכה לסבול התנהגות רעה, אבל זה כן אומר שאולי כדאי להתייחס בסלחנות רבה יותר ולהימנע מלהיכנס לקרבות מיותרים.
אז בפעם הבאה שאת מוצאת את עצמך באמצע ויכוח, עצרי רגע ושאלי את עצמך: האם הקרב הזה באמת שווה את זה? האם יש דרך אחרת לפתור את הבעיה? ואולי, פשוט אולי, הגיע הזמן לשחרר ולבחור בשלום שלך.
אגב, קראתי מחקר מעניין ב-Harvard Business Review על איך קונפליקטים לא פתורים משפיעים על פרודוקטיביות בעבודה. מסתבר שאנשים מבזבזים המון אנרגיה על מחשבות טורדניות על הוויכוחים שלהם, במקום להתרכז בעבודה שלהם. זה עוד סיבה טובה לבחור את הקרבות שלך בחוכמה!
ואולי... זה המסע האישי שלי, אבל מה שלך? ספרי לי, איך את בוחרת את הקרבות שלך? מה עובד בשבילך? אני באמת רוצה לדעת!
