היי יקירות, נעמה כאן. בואו נדבר על משהו שכולנו מתמודדות איתו, ברמה כזו או אחרת: איך להגיד "לא" לאנשים שגוזלים לנו את הזמן. אני יודעת, זה קשה. פעם הייתי אלופה בלהגיד "כן" לכל דבר, עד שהבנתי שאני אומרת "לא" לעצמי.
זוכרות את התקופה הזו שהייתי בטוחה שאם אני רק אספיק הכל, אני סוף סוף אהיה מאושרת? איזה בולשיט.
האמת היא שללמוד להגיד "לא" זה לא רק על ניהול זמן, זה על ניהול חיים. זה על להבין מה באמת חשוב לנו, ומה סתם מרוקן אותנו. זה אולי נשמע פשוט, אבל תאמינו לי, זה תהליך.
אז איך עושים את זה, בלי להפוך למפלצות קרות לב? בואו נצלול פנימה.
למה כל כך קשה לנו להגיד "לא"?
השאלה הזו מעסיקה אותי כבר תקופה. זה לא רק עניין של נימוס או רצון לרצות. לפעמים זה פחד. פחד לאכזב, פחד להיראות לא יעילות, פחד לפספס משהו "חשוב".
אבל תחשבו על זה רגע: מה יותר חשוב, לרצות את כולם או לכבד את הזמן ואת האנרגיה שלכן?
אני מודה, זה לקח לי זמן להבין. קראתי המון על פרודוקטיביות, על ניהול זמן, על אסרטיביות. אבל משהו עדיין לא התחבר. ואז נתקלתי במשהו שאמר ד"ר ברנה בראון על חמלה עצמית (כן, ד"ר בראון, מלכת הפגיעות!). היא אמרה משהו כמו, "את לא יכולה להיות מלאת חמלה כלפי אחרים, אם את לא מלאת חמלה כלפי עצמך". בום. זה היכה בי כמו ברק.
אם אני לא מכבדת את הזמן שלי, איך אני יכולה לצפות שאחרים יעשו את זה?
האומנות של ה"לא" החומל
אוקיי, אז הבנו למה זה חשוב. אבל איך עושים את זה בפועל? הנה כמה טיפים, מניסיוני האישי וממה שלמדתי בדרך:
- הכירו את הגבולות שלכן: זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל זה הבסיס להכל. מה באמת חשוב לכן? מה נותן לכן אנרגיה? ומה מרוקן אתכן? בלי להבין את זה, יהיה לכן קשה מאוד להגיד "לא". אני למדתי את זה בדרך הקשה, כשהייתי גמורה פיזית ונפשית, ועדיין מנסה לרצות את כולם.
- התחילו בקטן: אל תצפו מעצמכן להגיד "לא" לכל דבר בבת אחת. התחילו במשהו קטן, משהו שמרגיש לכן קצת יותר נוח. למשל, במקום להסכים לעזור לחברה עם משהו שאין לכן זמן אליו, תגידו, "אני מצטערת, אני ממש עמוסה השבוע, אבל אולי אוכל לעזור לך שבוע הבא?".
- היו ברורות וישירות: אל תתנצלו יותר מדי, ואל תתחילו להסביר את עצמכן יותר מדי. זה רק יגרום לאנשים לנסות לשכנע אתכן. תגידו את מה שאתן צריכות להגיד בצורה ברורה וישירה, בלי למרוח את זה. לדוגמה: "תודה על ההצעה, אבל אני לא יכולה לקחת על עצמי משימה נוספת כרגע." נקודה.
- תציעו חלופות: אם אתן מרגישות לא נעים להגיד "לא" לחלוטין, תציעו חלופה. למשל, "אני לא יכולה לעזור לך עם זה, אבל אולי [שם של מישהו אחר] יוכל לעזור לך?".
- תזכרו ש"לא" זו תשובה שלמה: אתן לא חייבות להסביר את עצמכן. אתן לא חייבות לתת סיבה. "לא" זה מספיק. אני יודעת, זה מרגיש מוזר בהתחלה, אבל תאמינו לי, זה משחרר.
- תתרגלו! בדיוק כמו כל מיומנות אחרת, להגיד "לא" דורש תרגול. תתחילו עם מצבים פשוטים, ותעלו בהדרגה. עם הזמן, זה יהפוך לטבע שני.
ומה לגבי הרגשות אשם?
אה, הרגשות אשם... הנושא הזה כל כך מוכר לי. אחרי שאמרתי "לא", הרגשתי שאני האדם הכי נורא בעולם. אבל אז הבנתי משהו: הרגשות אשם האלה הם לא תמיד אמיתיים. לפעמים הם רק תוצאה של דפוסים ישנים, של ציפיות חברתיות, של פחד לאכזב.
אז איך מתמודדים עם זה?
- תזכירו לעצמכן למה אמרתן "לא": תזכירו לעצמכן את הגבולות שלכן, את הערכים שלכן, את המטרות שלכן. תזכירו לעצמכן שאתן עושות את זה כדי לדאוג לעצמכן, וזה בסדר גמור.
- תעשו משהו שגורם לכן שמחה: אחרי שאמרתן "לא", תעשו משהו שגורם לכן להרגיש טוב. צאו לטיול, קראו ספר טוב, פגשו חברה טובה, עשו כל דבר שממלא אתכן באנרגיה חיובית.
- תדברו על זה: שתפו את הרגשות שלכן עם חברה טובה, עם בן/בת זוג, או עם מטפל/ת. לפעמים רק לדבר על זה יכול לעזור מאוד.
תובנה מפתיעה напоследок
יש דבר אחד שלמדתי, ואני רוצה לחלוק אותו אתכן: כשאנחנו אומרות "לא" לדברים שלא חשובים לנו, אנחנו אומרות "כן" לדברים שבאמת חשובים לנו. אנחנו משחררות מקום בחיים שלנו לדברים שממלאים אותנו באהבה, בשמחה, ובתשוקה.
אז בפעם הבאה שמישהו יבקש מכן משהו שאתן לא רוצות או לא יכולות לעשות, תזכרו: יש לכן את הכוח להגיד "לא". זה לא אומר שאתן אגואיסטיות, זה אומר שאתן דואגות לעצמכן.
מה דעתכן? מוכנות להתחיל להגיד "לא" קצת יותר? אשמח לשמוע את המחשבות שלכן בתגובות!
שלכן באהבה,
נעמה
