אוקיי, אני מודה. כששמעתי לראשונה על נשימות בוקר כאלה, חשבתי שזה עוד טרנד ניו-אייג' שנועד למכור לי משהו. "תתחילי את היום עם נשימות מודעות!" אמרו. "זה ישנה לך את החיים!" הבטחתי לעצמי שאני חייבת לבדוק במה מדובר לעומק, לא רק עוד טרנד חולף.
אבל אז הגיע הבוקר ההוא. אתם יודעים, אחד מאותם בקרים שאתם מתעוררים בהם כבר מותשים, כאילו רצתם מרתון בלילה? החלטתי לנסות. מה כבר יכול להיות? עשר דקות. זה הכל.
במקום להתנפל על הטלפון (האוטומט הקבוע שלי), התיישבתי. כן, ממש התיישבתי. לא על כיסא, על הרצפה. כן, כמו יוגיסטית אמיתית. סגרתי עיניים. ונשמתי.
וזה היה... מוזר. בהתחלה. המחשבות התרוצצו כמו ג'וקים אחרי הדלקת אור. "מה עם המיילים? מה עם הפגישה? מה עם הכביסה?" הנחתי למחשבות להיות, ופשוט התמקדתי באוויר שנכנס ויוצא. זה הכל.
פתאום, שמתי לב למשהו. המחשבות עדיין היו שם, אבל הן כבר לא שלטו בי. הן היו כמו רעש רקע, לא השחקנים הראשיים בהצגה. זה היה רגע משנה חיים.
מאז, נשימות בוקר הפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים שלי. אבל זה לא היה תמיד קל. היו ימים ששכחתי, ימים שהרגשתי שזה בזבוז זמן, ימים שהפסקתי באמצע כי הבוס שלח מייל דחוף. אבל תמיד חזרתי.
למה זה בכלל עובד? קצת מדע, קצת מיסטיקה (וקצת אני)
אז מה בעצם קורה שם? איך כמה נשימות יכולות לשנות את כל הבוקר? קודם כל, המדע. מחקרים מראים שנשימות עמוקות מפעילות את מערכת העצבים הפאראסימפתטית, שאחראית על מצב של רגיעה. זה מוריד את רמות הקורטיזול (הורמון הלחץ) ומעלה את רמות הסרוטונין (הורמון האושר). (ראו לדוגמה את המחקר הזה על השפעת נשימות מודעות על רמות הלחץ: NCBI).
אבל יש גם משהו מעבר למדע. משהו קצת יותר... רוחני. בעיניי, נשימות בוקר הן כמו איפוס. הן מאפשרות לנו להתנתק מהרעש החיצוני ולהתחבר לקול הפנימי שלנו. הן מזכירות לנו שאנחנו לא חייבים להגיב לכל דבר באופן אוטומטי. שאנחנו יכולים לבחור.
קרה לכם פעם שהרגשתם שאתם פועלים על אוטומט? שאתם עושים דברים בלי לחשוב עליהם באמת? אני חושבת שזה קורה לכולנו, לפחות מדי פעם. אנחנו קמים בבוקר, רצים לעבודה, עונים למיילים, מכינים ארוחת ערב, צופים בטלוויזיה, הולכים לישון. ושוכחים לחיות.
אבל מה אם היינו יכולים לעצור רגע, לנשום עמוק, ולשאול את עצמנו: "מה אני באמת רוצה לעשות היום? מה חשוב לי?"
אני מודה, לקח לי זמן להבין את זה. בהתחלה, חשבתי שנשימות בוקר הן סוג של תרופה. משהו שאני לוקחת כדי להרגיש יותר טוב. אבל אז הבנתי שזה לא העניין. העניין הוא הנוכחות. העניין הוא המודעות. העניין הוא הבחירה.
האוטומט והבחירה: קרב הטיטאנים בבוקר שלי
אחד הדברים הכי מפתיעים שגיליתי בניסוי הקטן שלי הוא כמה אנחנו פועלים על אוטומט. מהרגע שאנחנו פותחים את העיניים, אנחנו כבר בתוך תבנית קבועה. צ'ק מיילים, צ'ק ניוז, קפה, מקלחת - הכל קורה בלי שאנחנו באמת שואלים את עצמנו אם זה מה שאנחנו רוצים.
הנשימות בבוקר הן כמו פצצה קטנה שמתפוצצת בתוך התבנית הזו. הן מזכירות לנו שאנחנו יכולים לבחור. שאנחנו לא חייבים לעשות את אותו הדבר כל יום. שאנחנו יכולים לקחת רגע לעצמנו, לפני שהיום מתחיל לשלוט בנו.
אבל זה לא תמיד קל. האוטומט הוא חזק. הוא כמו שריר שאומן במשך שנים. הוא יודע בדיוק מה לעשות, והוא לא רוצה להשתנות. זו מלחמה יומיומית.
אז איך מנצחים במלחמה הזו? איך מצליחים לשבור את האוטומט ולהכניס יותר מודעות לחיים שלנו? לדעתי, התשובה היא להתחיל בקטן. לא צריך לשנות הכל בבת אחת. אפשר להתחיל עם חמש דקות של נשימות בבוקר. אפשר להתחיל עם שאלה אחת: "מה אני באמת רוצה היום?"
מקורות השראה לא שגרתיים (ולמה הם חשובים יותר ממה שאתם חושבים)
אני אוהבת לשאוב השראה ממקורות לא שגרתיים. לא רק ממאמרים מדעיים ומספרים על מדיטציה, אלא גם מסרטים, משירים, משיחות עם חברים. פעם קראתי ראיון עם סופר שאמר שהוא שואב השראה אפילו מפרסומות. "הן מספרות סיפור קצר ומדויק," הוא הסביר. ואני חושבת שהוא צודק.
אחד המקורות הכי מעניינים שמצאתי הוא הספר "Sapiens" של יובל נח הררי. הוא מדבר שם על איך אנחנו, בני האדם, יצרנו לעצמנו מציאות מדומה באמצעות סיפורים ואמונות. ואז הבנתי שנשימות בוקר הן סוג של ניסיון לחזור למציאות האמיתית. למציאות שקיימת כאן ועכשיו, בלי הסיפורים והאמונות.
ועוד משהו. פעם שמעתי מישהו אומר שההבדל בין חכם לטיפש הוא שהחכם יודע שהוא לא יודע הכל. והטיפש חושב שהוא יודע הכל. אני חושבת שזה נכון. אנחנו צריכים להיות צנועים לגבי הידע שלנו. להכיר במגבלות שלנו. ולשאול שאלות. הרבה שאלות. (גילוי נאות: אני עדיין לא יודעת הכל!).
סיום שהוא רק התחלה: מה הלאה?
אז מה הלאה? אני עדיין ממשיכה את הניסוי שלי עם נשימות בוקר. אני עדיין לומדת, אני עדיין טועה, אני עדיין מופתעת. ואני חושבת שזה היופי בזה. זה אף פעם לא נגמר. תמיד יש עוד מה לגלות. תמיד יש עוד מה ללמוד.
אבל הדבר הכי חשוב שלמדתי הוא שזה לא משנה מה אתם עושים. משנה איך אתם עושים את זה. משנה אם אתם עושים את זה במודעות. משנה אם אתם עושים את זה מתוך בחירה.
אז אני רוצה לשאול אתכם: איך אתם מתחילים את הבוקר שלכם? האם אתם פועלים על אוטומט? או שאתם לוקחים רגע לעצמכם, לנשום עמוק, ולשאול את עצמכם: "מה אני באמת רוצה היום?"
אשמח לשמוע את התגובות שלכם. אולי יחד נצליח לשבור עוד כמה תבניות אוטומטיות בחיים שלנו. מי יודע?
