אז תקשיבו, אני חייבת לשתף אתכן במשהו. לא מזמן עשיתי ניסוי קטן עם שלושה שמנים אתריים. עכשיו, אני לא איזה גורו או משהו, אבל אני כן מאוד אוהבת שמנים אתריים, את הריח, את ההשפעה המרגיעה שלהם, את העובדה שהם טבעיים.
חשבתי שאני מבינה בהם משהו. שאני יודעת מה אני עושה.
אבל אז קרה משהו שלא ציפיתי לו. משהו שהפך לי את כל מה שחשבתי על הראש.
התחלתי את הניסוי מתוך הנחה שאני הולכת לבדוק את ההשפעה של השמנים על מצב הרוח שלי. רציתי לראות איזה שמן עוזר לי להתרכז, איזה שמן מרגיע אותי לפני השינה, ואיזה שמן נותן לי בוסט של אנרגיה בבוקר. סטנדרטי, נכון?
אבל התוצאות... התוצאות היו מוזרות. מאוד מוזרות.
במקום לקבל תמונה ברורה של "שמן א' טוב לזה, שמן ב' טוב לזה", קיבלתי תוצאות סותרות. יום אחד שמן לבנדר עזר לי להתרכז, ויום אחר הוא גרם לי להרגיש מנומנמת. ומה שהכי הפתיע אותי? ששמן גרניום, שאמור להיות מאזן הורמונלית לנשים (מקור: "A pilot study evaluating the effectiveness of aromatherapy for alleviating symptoms of menopause" - Menopause. 2018 Aug;25(8):939-944), פשוט... לא עשה לי כלום.
הייתי מתוסכלת. הרגשתי שאני עושה משהו לא נכון. שאני לא מבינה את השמנים.
ואז הבנתי.
הבנתי שהניסוי שלי לא היה על השמנים. הניסוי היה עלי.
אני ניסיתי להבין משהו על השמנים, אבל בעצם גיליתי משהו על עצמי.
הבנתי שהמצב רוח שלי לא יציב. שהוא מושפע מהרבה דברים - מהמזג אוויר, מהאוכל שאכלתי, מהשינה שהייתה לי, מהאנשים שפגשתי.
וזה גרם לי לחשוב – האם אנחנו באמת יכולים לצפות שהשמנים האלה יעבדו כמו כדורי פלא? האם אנחנו לא מצפים מהם ליותר מדי?
הרי גם כשאנחנו לוקחים תרופה, היא לא תמיד עובדת אותו הדבר, נכון? אנחנו לא מכונות. אנחנו משתנים כל הזמן.
התחלתי לחקור יותר לעומק, וגיליתי שהעניין של שמנים אתריים הוא הרבה יותר מורכב ממה שחשבתי. למדתי על הכימיה של השמנים, על ההשפעה שלהם על המוח, על הקשר בין חוש הריח לרגשות. (מקור: "Olfactory-limbic pathways and emotional regulation: A review" - Journal of Chemical Neuroanatomy, Volume 114, 2021, 101938)
ואז הבנתי משהו נוסף. הבנתי שאני לא צריכה להסתמך על השמנים כדי לתקן את מצב הרוח שלי. אני צריכה להקשיב לעצמי. להבין מה אני צריכה. לתת לעצמי את זה.
השמנים יכולים להיות כלי עזר, אבל הם לא יכולים לעשות את העבודה בשבילי.
אז מה התובנה המפתיעה? שהכוח נמצא בידיים שלי. שאני אחראית על מצב הרוח שלי. שהשמנים יכולים לתמוך, אבל הם לא יכולים להחליף את ההקשבה הפנימית שלי.
זה לא אומר שאני מפסיקה להשתמש בשמנים אתריים. ממש לא. אני עדיין אוהבת אותם. אני עדיין משתמשת בהם. אבל אני עושה את זה עכשיו ממקום אחר. ממקום של מודעות עצמית. ממקום של הקשבה לגוף ולנפש שלי.
אני משתמשת בהם ככלי עזר, לא כפתרון קסם. ואני חושבת שזה ההבדל הגדול.
ואולי זה גם השיעור הכי חשוב שלמדתי מהניסוי הזה. לא משנה מה אנחנו מחפשים בחוץ - אושר, ריפוי, איזון - בסופו של דבר, הכל מתחיל מבפנים.
אז... מה אתכן? האם יצא לכן לחוות משהו דומה? האם יצא לכן לחפש פתרון בחוץ ולגלות אותו בעצם בפנים? אני ממש אשמח לשמוע את הסיפורים שלכן!
