אוקיי, תקשיבו לי טוב, כי זה הולך להיות קצת מטורף. אני חייבת לשתף אתכם במשהו שגיליתי, כי זה פשוט שינה לי את כל צורת החשיבה על זיכרון. תמיד חשבתי שזיכרון זה עניין של המוח, נכון? נוירונים, סינפסות, כל הדברים האלה… אבל מסתבר שיש שחקן נוסף, ענק, בזירה הזאת: הגוף שלנו.
האמת? התחלתי לחשוב על זה ברצינות כשניסיתי ללמוד לפסיכומטרי. וואו, זה היה סיוט. הייתי יושבת שעות, קוראת וחורשת, אבל ברגע האמת, הכל פשוט נעלם! זה היה מתסכל ברמות. הרגשתי שאני מבזבזת את הזמן שלי.
ואז, במקרה לגמרי, נתקלתי במחקר (ואני מצטטת, כי זה גאוני: "Embodied cognition and memory" של רונלד ר. ריצ'י ודניס פרוויס) שמדבר על "הכרה מגולמת" – הרעיון שהגוף שלנו, כולל התנועות והתחושות הפיזיות, משפיע על איך שאנחנו חושבים וזוכרים. רגע, מה?
הבנתי שאם אני אצליח לרתום את הגוף שלי לטובתי, אני אצליח לשפר את הזיכרון שלי. וזה עבד!
אז מה הקשר המדויק בין תנוחת גוף לזיכרון?
תחשבו על זה ככה: המוח שלנו לא עובד בוואקום. הוא מקבל כל הזמן מידע מהגוף שלנו – מהשרירים, מהמפרקים, מהחושים. המידע הזה הופך לחלק מהחוויה שלנו, וכשמנסים לשלוף זיכרון, המוח יכול להשתמש במידע הזה כדי לשחזר את החוויה המקורית.
עכשיו, איך זה קשור לתנוחה? תנוחה משפיעה על הפיזיולוגיה שלנו – על זרימת הדם, על הנשימה, על המתח בשרירים. התנוחה יכולה ליצור אסוציאציות חזקות עם הזיכרון.
דוגמה קטנה מחיי (כי אני הכי אוהבת דוגמאות): כשלמדתי את המילים החדשות באנגלית, שמתי לב שאם אני עומדת בזמן שאני חוזרת עליהן, אני זוכרת אותן יותר טוב. זה כאילו העמידה נתנה לי יותר אנרגיה וריכוז, וזה השפיע על הזיכרון.
אני חייבת להודות – בהתחלה הייתי סקפטית. איך זה יכול להיות שתנוחה פשוטה יכולה להשפיע כל כך הרבה? זה נשמע קצת כמו קסם. אבל ככל שקראתי יותר מחקרים (מאוד ממליצה על הספר "The Body Keeps the Score" של בסל ואן דר קולק שמסביר בצורה מדהימה את הקשר בין הגוף לנפש), הבנתי שזה מבוסס מדעית.
אבל רגע, זה לא רק עניין של תנוחה. זה עניין של מודעות.
אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי הוא להיות מודעת לגוף שלי בזמן שאני לומדת. לשים לב איך אני יושבת, איך אני נושמת, איך אני מרגישה. אם אני מרגישה מתוחה או לא נוח, אני מנסה לשנות את התנוחה שלי או לעשות הפסקה קצרה כדי להתרענן.
ומה עם תנוחות ספציפיות? האם יש תנוחה "נכונה" ללמידה?
התשובה היא… לא ממש. מה שעובד בשבילי, לא בהכרח יעבוד בשבילכם. אבל יש כמה עקרונות כלליים שיכולים לעזור:
- תנוחה זקופה: עוזרת לנשימה טובה יותר ולזרימת דם תקינה למוח.
- תנועה: אל תישארו סטטיים! תקומו, תסתובבו, תמתחו את הגוף. זה עוזר להגביר את הריכוז.
- תנוחות "מכווצות": יכולות לעזור במצבים של חרדה או לחץ.
אבל כאן מגיעה הנקודה החשובה באמת: אל תנסו לחקות אחרים. תנסו להקשיב לגוף שלכם ולמצוא את התנוחה שמרגישה לכם הכי נוחה וטבעית.
האם זה הפתרון לכל בעיות הזיכרון שלי? ברור שלא. אבל זה כלי נוסף בארגז הכלים שלי, ואני שמחה שיש לי אותו.
ואם אתם שואלים אותי, זה הרבה יותר כיף ללמוד תוך כדי תנועה מאשר לשבת כמו בובה על כיסא.
אז מה עכשיו?
תחשבו על זה ככה: בפעם הבאה שאתם מנסים ללמוד משהו חדש, שימו לב לגוף שלכם. תראו איך אתם יושבים, איך אתם נושמים, איך אתם מרגישים. תנסו לשנות את התנוחה שלכם ולראות אם זה משפיע על הזיכרון שלכם.
אני יודעת שזה נשמע קצת מוזר, אבל תסמכו עלי – זה שווה ניסיון.
אני עדיין לומדת את כל העניין הזה בעצמי, ואני בטוחה שאני עוד אגלה דברים חדשים. אבל בינתיים, אני שמחה לחלוק את מה שלמדתי איתכם.
ואולי, רק אולי, ביחד נוכל לפצח את הקוד הסודי של הזיכרון.
ואם כבר מדברים על זה, איזה תנוחה הכי עוזרת לכם להתרכז? ספרו לי בתגובות! אני ממש סקרנית לשמוע.
