האמת? שנאתי לישון. נשמע מוזר, נכון? אבל בשבילי, שינה הייתה בזבוז זמן מוחלט. הייתי צריכה להספיק הכל! קריירה, חברים, ספורט, תחביבים… מי בכלל צריך שמונה שעות במיטה? חשבתי שאני סופר-וומן.
ואז, כמו שאומרים, המציאות טפחה לי בפנים. התחלתי להתפרק. עייפות כרונית, עצבנות בלתי נשלטת, קשיי ריכוז… כבר לא הייתי סופר-וומן, אלא סופר-בלגן.
הלכתי לרופאה, ד"ר כהן, אישה מדהימה עם חיוך חם וסבלנות אין קץ. סיפרתי לה על השנאה שלי לשינה, על העומס, על הכל. היא הקשיבה, הנהנה, ובסוף אמרה: "נעמה, את צריכה יומן שינה."
יומן? באמת? זה מה שיפתור את כל הבעיות שלי? סקפטית כבר אמרתי? אבל ניסיתי. מה היה לי להפסיד?
התחלתי לרשום הכל. מתי הלכתי לישון, כמה זמן לקח לי להירדם, כמה פעמים התעוררתי, מה אכלתי, מה עשיתי, איך הרגשתי. בהתחלה, זה היה סתם מעיק. אבל לאט לאט, התחילו לעלות דפוסים.
אחד מהם היה קשור לקפה. אני, חולת קפה מושבעת, הייתי שותה קפה גם בערב. חשבתי שזה לא משפיע עלי, אבל היומן הראה אחרת. בימים ששתיתי קפה אחרי שש בערב, לקח לי הרבה יותר זמן להירדם והשינה שלי הייתה הרבה יותר שטחית.
זה היה רק קצה הקרחון. גיליתי שאני גוללת באינסטגרם עד השעות הקטנות של הלילה, שהחדר שלי לא מספיק חשוך, שאני לא מצליחה להרפות מהמחשבות על העבודה. כל כך הרבה דברים קטנים, אבל ביחד הם יצרו הרס טוטאלי באיכות השינה שלי.
(רגע של מחשבה: כמה דברים קטנים אנחנו עושים במהלך היום מבלי לשים לב שהם משפיעים עלינו בצורה כל כך משמעותית?)
אבל הדבר הכי מדהים קרה כשחזרתי לד"ר כהן עם היומן שלי. היא עיינה בו, הרימה את הראש, ואמרה: "נעמה, זה מדהים. את ישנה יותר טוב בסופי שבוע מאשר בימי חול, אבל ההבדל באיכות השינה שלך עצום. זה מצביע על בעיה עמוקה יותר."
היא הסבירה שהיומן שלי חשף משהו שהיא לא הייתה יכולה לדעת רק מבדיקות רגילות. היא חשדה שיש לי חרדת ביצועים, ושהלחץ מהעבודה משפיע עלי לא רק בזמן העבודה, אלא גם בזמן השינה.
בום.
זה הדהים אותי. לא חשבתי על זה אף פעם, אבל היא צדקה. הייתי כל כך עסוקה בניסיון להצליח, שהשכחתי את עצמי. השינה הפכה להיות קורבן של השאיפות שלי.
ד"ר כהן הציעה לי טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) כדי לטפל בחרדת הביצועים. בהתחלה, הייתי סקפטית. עוד פעם טיפול? עוד פעם דיבורים? אבל ניסיתי.
והפלא ופלא, זה עבד. למדתי איך לנהל את הלחץ שלי, איך להרפות, איך לתת לעצמי מנוחה. התחלתי לישון יותר טוב, להרגיש יותר טוב, להיות יותר פרודוקטיבית.
היום, אני עדיין מתעדת את השינה שלי ביומן. זה כבר לא מעיק, אלא חלק מהשגרה שלי. זה עוזר לי לשמור על איזון, להיות מודעת לעצמי, ולהעריך את החשיבות של שינה איכותית.
אבל יותר מהכל, היומן לימד אותי שיעור חשוב: הקשבה. הקשבה לגוף שלי, לנפש שלי, לצרכים שלי. שינה היא לא בזבוז זמן, אלא צורך בסיסי, בדיוק כמו אוכל ומים.
(עוד רגע של מחשבה: אנחנו כל כך עסוקים בלעשות, שלפעמים אנחנו שוכחים להיות).
מה למדתי מהסיפור הזה, ומה זה אומר לגביך?
- הקשבה לגוף היא מפתח: היומן שינה את הכל, אבל הוא רק כלי. המפתח האמיתי היה ההקשבה. למדתי להקשיב לאותות של הגוף שלי, להבין מה הוא צריך.
- הפתרונות לא תמיד נמצאים במקומות הצפויים: מי היה מאמין שיומן שינה פשוט יחשוף בעיה רגשית עמוקה? לפעמים, הפתרונות נמצאים במקומות הכי לא צפויים.
- שינה היא לא פינוק, אלא צורך: זה לקח לי הרבה זמן להבין את זה. שינה היא לא משהו שאפשר לוותר עליו כדי להספיק יותר. היא הבסיס לכל דבר אחר שאנחנו עושים.
- אל תפחדו לבקש עזרה: אני לא יכולתי לעשות את זה לבד. ד"ר כהן והטיפול שעברתי עזרו לי להבין את עצמי ולהתמודד עם הבעיות שלי.
אז מה עכשיו?
אני לא אגיד לכם לרוץ ולקנות יומן שינה (אבל אם אתם רוצים, תרגישו חופשי). אני רק אומר לכם: תקשיבו לעצמכם. תנו לעצמכם את הזמן והמרחב לנוח ולהתאושש. תזכרו, שינה היא לא בזבוז זמן, אלא השקעה בעצמכם.
ואולי, רק אולי, תגלו משהו חדש על עצמכם. כמוני.
מקורות שהאירו את דרכי:
- "למה אנחנו ישנים" מאת מתיו ווקר: הספר הזה פשוט פתח לי את העיניים לחשיבות האדירה של השינה. הוא מציג מחקרים מדעיים מבוססים ומסביר בצורה ברורה את ההשפעות של שינה על כל תחומי החיים.
- טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT): הטיפול הזה היה קריטי עבורי. הוא עזר לי לפתח כלים להתמודדות עם חרדת ביצועים ולשפר את איכות השינה שלי. מידע נוסף אפשר למצוא באתר של איט"ה (האגודה הישראלית לטיפול התנהגותי קוגניטיבי).
אני עדיין לומדת, עדיין משתפרת, ועדיין נאבקת לפעמים. אבל אני כבר לא שונאת לישון. אני מעריכה את זה. ואני מזמינה אתכם להצטרף אלי למסע הזה.
מה אתכם? האם גם אתם מתמודדים עם אתגרי שינה? אשמח לשמוע את הסיפורים שלכם בתגובות!
