האמת? עד גיל 39, לחץ היה שם המשחק. לא משחק כיפי, כן? יותר כמו טורניר הישרדות בלתי נגמר. עבודה תובענית, זוגיות, ניסיון נואש לאזן הכל... הייתי רגילה לרוץ על אוטומט, מרגישה כמו בובה על חוט.
ואז, יום אחד, מצאתי את עצמי בסדנת נשימה מעגלית. נשמע קצת ניו-אייג'י, נכון? גם אני חשבתי ככה בהתחלה. אבל משהו קטן בי היה חייב לנסות. הייתי מיואשת.
אני זוכרת את הרגע הזה, שוכבת על המזרן, מנסה להבין איך לעזאזל אני אמורה "לנשום מעגלית". הנשימה שלי הייתה קצרה, חרדתית. המדריכה אמרה, "רק תנשמי. תני לגוף להוביל".
זה נשמע כל כך פשוט, נכון?
אבל זה היה הכל חוץ מזה. בהתחלה הרגשתי מגוחך. אחר כך התחלתי לבכות. בלי סיבה. בלי שליטה. זה היה כאילו כל הלחץ שהצטבר בי במשך שנים פשוט פרץ החוצה.
אחרי הסדנה ההיא, הייתי גמורה. אבל גם... אחרת. משהו בפנים השתחרר. לא הבנתי מה קרה שם בדיוק, אבל ידעתי שאני חייבת לחקור את זה לעומק.
מהי בעצם נשימה מעגלית?
נשימה מעגלית, או נשימה הולוטרופית, היא טכניקה שמשתמשת בנשימה מודעת כדי להגיע למצבי תודעה שונים. זה לא סתם "לנשום עמוק". זה תהליך שמאפשר לנו להתחבר לחלקים עמוקים יותר בעצמנו, לשחרר חסימות רגשיות ולעבד טראומות. (למידע נוסף, אפשר לעיין במחקרים של ד"ר סטניסלב גרוף, אחד מחלוצי תחום הנשימה ההולוטרופית).
אבל רגע, לפני שאתם חושבים שאני מנסה למכור לכם פתרון קסם, אני חייבת להיות כנה: נשימה מעגלית היא לא לכולם. זה תהליך עוצמתי שיכול להיות אינטנסיבי רגשית. וגם, צריך לדעת איך לעשות את זה נכון. עבודה עם מדריך מוסמך היא קריטית.
אני זוכרת איך אחרי כמה סדנאות כבר הרגשתי קצת יותר בנוח עם הטכניקה, אבל עדיין היו לי רגעים של ספק. האם זה באמת עוזר? או שאני פשוט מבזבזת את הזמן והכסף שלי?
ואז, באחד הימים, קרה משהו מפתיע. קיבלתי טלפון מהבוס שלי. קידמו אותי. אבל הקידום הזה הגיע עם יותר אחריות, יותר לחץ. בדרך כלל, הייתי נכנסת לפאניקה. מתחילה לתכנן, לדאוג, לחשוב על כל הדברים שיכולים להשתבש.
אבל הפעם, משהו היה שונה.
עצרתי.
נשמתי. עמוק.
יכולתי להרגיש את הלחץ מתחיל להתגנב, אבל הפעם, לא נתתי לו להשתלט. השתמשתי בכלים שלמדתי בנשימה מעגלית כדי להרגיע את מערכת העצבים, להתחבר לתחושה של קרקוע.
זה לא אומר שהלחץ נעלם לגמרי. אבל הפעם, הייתי מסוגלת להתמודד איתו בצורה שונה.
התחלתי להבחין בדפוסים שלי – איך אני מגיבה ללחץ, מה מעורר אותו. התחלתי לזהות את הסימנים המוקדמים, עוד לפני שהם הופכים למפולת.
הדבר המדהים הוא שנשימה מעגלית לא רק עזרה לי להתמודד עם לחץ. זה גם עזר לי להתחבר לעצמי בצורה עמוקה יותר. התחלתי להקשיב לגוף שלי, להבין את הצרכים שלי. התחלתי להציב גבולות. התחלתי להגיד "לא".
ואם כבר מדברים על גבולות – משהו שגיליתי דרך תרגול הנשימה הוא שאני צריכה לישון יותר. כן, שמעתם נכון. אני, נעמה, שמכורה לעבודה, הבנתי שאני צריכה לישון יותר. מחקרים רבים מראים על הקשר הישיר בין שינה איכותית ויכולת התמודדות עם לחץ (ראו למשל את המחקרים של ד"ר מתיו ווקר). מי היה מאמין?
אבל יש עוד משהו חשוב. נשימה מעגלית היא לא תחליף לטיפול פסיכולוגי. אם אתם מתמודדים עם טראומה או בעיות נפשיות מורכבות, חשוב לפנות לעזרה מקצועית. נשימה יכולה להיות כלי תומך, אבל היא לא תמיד הפתרון היחיד.
היום, אני עדיין מתרגלת נשימה מעגלית באופן קבוע. זה חלק בלתי נפרד מהשגרה שלי. זה עוזר לי להישאר מחוברת לעצמי, לשחרר לחץ ולחיות חיים מלאים יותר.
אני יודעת שהסיפור שלי הוא רק דוגמה אחת. אבל אני מקווה שהוא מעורר בכם השראה לחקור את הקשר בין נשימה, לחץ ורווחה נפשית.
אז... מה אתכם? האם אי פעם שמתם לב לקשר בין הנשימה שלכם לרגשות שלכם? אילו כלים אתם משתמשים כדי להתמודד עם לחץ? אשמח לשמוע את המחשבות שלכם.
