אוקיי, בואו נדבר על משהו שאולי נשמע קצת מוזר, אבל היי, אני מבטיחה שזה יגיע למקומות מעניינים. אוכל טחון לעומת אוכל שלם. כן, ממש ככה.
אני מודה, שנים חייתי באמונה שאוכל טחון קל יותר לעיכול. הרי, זה הגיוני, לא? כבר לעסו בשבילך, העבודה נעשתה! אבל אז, משהו קרה. התחלתי להרגיש נפוחה אחרי ארוחות, עייפה, ואיכשהו כאילו האוכל פשוט "יושב" לי בבטן. ניסיתי הכל – פרוביוטיקה, תה צמחים, אפילו דיקור. שום דבר לא באמת עבד.
ואז נתקלתי במשהו ממש מעניין – מחקר על הקשר בין לעיסה לעיכול, שפורסם בכתב העת "Physiology & Behavior" (באמת!). הם גילו שלעיסה לא רק מפרקת את האוכל פיזית, אלא גם משחררת אנזימים חשובים ברוק שמתחילים את תהליך העיכול כבר בפה. רגע, אז אולי הבעיה שלי היא שאין לי מספיק לעיסה?!
פה התחיל הניסוי האישי שלי. החלטתי לחזור לאכול יותר אוכל שלם – ירקות שלמים במקום שייקים, דגנים מלאים במקום קמח לבן, אגוזים וזרעים במקום חמאת בוטנים תעשייתית. פשוט, לא? אבל אתן יודעות מה? היה קשה.
הנה משהו שאף אחד לא מספר לך: לאכול אוכל שלם לוקח זמן. זה מאתגר את הלסת. זה דורש ממך להיות נוכחת בארוחה ולא לבלוע הכל בחמש דקות בין פגישות זום. אבל ככל שעבר הזמן, משהו מדהים התחיל לקרות.
הנפיחות פחתה. האנרגיה שלי עלתה. והכי חשוב – התחלתי להרגיש יותר מחוברת לגוף שלי. התחלתי להקשיב לסימנים שהוא שולח לי, להבין מה הוא באמת צריך.
אבל רגע, לפני שאתן רצות להחליף את כל הבלנדר שלכן בירקות שורש, הנה כמה תובנות חשובות:
- זה לא שחור ולבן: יש מקום גם לאוכל טחון. שייק ירוק בבוקר יכול להיות דרך מצוינת להתחיל את היום, במיוחד אם אתן בלחץ זמן. העיקר זה לשים לב לתחושה אחרי.
- הקשיבו לגוף שלכן: מה שעובד בשבילי לא בהכרח יעבוד בשבילכן. יכול להיות שיש לכן רגישות מסוימת למזון מסוים, או מצב רפואי שמצריך תזונה מיוחדת. תמיד תתייעצו עם רופא או תזונאית.
- האיטיות היא המפתח: נסו לאכול לאט יותר, ללעוס היטב, ולהתרכז באוכל. אתן תופתעו כמה זה משפיע על העיכול ועל תחושת השובע.
הנה משהו שאני תוהה עליו: האם הטרנד של "מיצים ירוקים" ו"שייקים חלבונים" בעצם מלמד אותנו להתעלם מהגוף שלנו? האם אנחנו מפספסות את החיבור הבסיסי לאוכל כשאנחנו שותות אותו במקום לאכול אותו?
אני יודעת שזה נשמע אולי קצת קיצוני, אבל אני באמת מאמינה שהאוכל שלנו מספר עלינו סיפור. הוא מספר על אורח החיים שלנו, על הערכים שלנו, על האופן שבו אנחנו מטפלות בעצמנו. ואם אנחנו כל הזמן ממהרות ומנסות לדחוס הכל לכוס אחת, אולי אנחנו מפספסות משהו חשוב.
אגב, כשחקרתי לעומק את נושא הלעיסה, נתקלתי בספר מדהים בשם "Gut and Psychology Syndrome" מאת ד"ר נטשה קמפבל-מקברייד. היא מדברת שם על החשיבות של עיכול תקין לבריאות הנפשית שלנו, וזה פשוט פתח לי את הראש להמון כיוונים חדשים. ממליצה בחום לבדוק!
אז מה השורה התחתונה? אין פתרון קסם. אין תזונה אחת שמתאימה לכולן. אבל יש דבר אחד שאני מאמינה בו בכל ליבי – הקשבה לגוף שלנו. זה המסע הכי חשוב שאנחנו יכולות לעשות, והוא מתחיל בצלחת שלנו.
אני עדיין לומדת. אני עדיין טועה. לפעמים אני עדיין מוצאת את עצמי שותה שייק ירוק בדרך לפגישה. אבל אני משתדלת להזכיר לעצמי לעצור לרגע, לנשום, ולהקשיב. כי הגוף שלנו תמיד יודע מה הכי טוב בשבילנו. רק צריך לתת לו את ההזדמנות לדבר.
מה דעתכן? האם אי פעם שמתן לב להבדל בין אכילת אוכל טחון לשלם? אשמח לשמוע את החוויות שלכן בתגובות!
