אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול. שעה 3:17 לפנות בוקר, שוב. בוהה בתקרה, מותשת אבל ערה לחלוטין. עוד לילה של שינה מקוטעת, מלווה במחשבות טורדניות על דברים שלא הספקתי, דברים שאני צריכה לעשות, ואיך אני אצליח לתפקד מחר. נשמע מוכר?
האמת, הייתי מיואשת. ניסיתי הכל – תה קמומיל, מדיטציה, אפליקציות להרגעת הנפש. כלום לא עבד. הרגשתי כמו גלגל שיניים שחוק במנגנון משומן – מפריעה לכל המערכת.
ואז, במקרה לגמרי, נתקלתי בספר יפני ישן, בן 100 שנה. לא ספר על שינה, אלא על תרבות ועבודה. אבל בין השורות, מצאתי תובנה שהייתה פשוט מהפכנית עבורי: הגישה שלנו לשינה היא הבעיה.
רגע, מה? הרי כולנו יודעים שצריך 8 שעות שינה רצופות! לפחות ככה אומרים לנו. זה מה ש"מומחים" אומרים. זה מה שמכרו לנו.
אבל רגע… באמת? האם זה באמת נכון לכולם? האם הגוף שלנו באמת בנוי לישון בצורה הזו? זאת כבר שאלה אחרת.
שינה מקוטעת: לא תמיד אויב?
הספר היפני לא דיבר ישירות על שינה, אבל הוא דיבר על קצב החיים, על החיבור לטבע, ועל הקשבה לגוף. הוא תיאר תרבות שבה העבודה והמנוחה משולבות זו בזו, לא מופרדות לחלוטין. וזה גרם לי לחשוב – אולי הציפייה לשינה רציפה היא בכלל המכשול?
הרי, אם נחשוב על זה רגע, במשך רוב ההיסטוריה האנושית לא הייתה חשמל. אנשים קמו עם הזריחה, עבדו בשדות, נחו מעט בצהריים, וחזרו לעבוד עד השקיעה. השינה שלהם כנראה הייתה מקוטעת יותר, קשורה למחזוריות הטבעית של האור והחושך. אולי הגוף שלנו עדיין מגיב לדפוס הזה, גם אם אנחנו לא מודעים לכך?
הנה משהו שגיליתי במחקר של ד"ר תומאס וור, פסיכולוג מאוניברסיטת וירג'יניה טק: "במאה ה-17, לפני המצאת החשמל, אנשים ישנו בדרך כלל בשני מחזורים. הם הלכו לישון זמן קצר לאחר רדת החשכה, התעוררו באמצע הלילה למשך כשעה, ואז חזרו לישון עד הזריחה." (Ware, 1992) וואו. זה שינה לי הכל.
מצד שני, חשוב לציין ששינה מקוטעת כרונית יכולה להיות סימן לבעיה רפואית או נפשית. לדברי ד"ר מעיין בוסתן, מומחית לשינה: "שינה לא סדירה לאורך זמן עלולה להוביל לבעיות קשב וריכוז, חרדה, דיכאון ובעיות בריאותיות נוספות" (בוסתן, 2018). אז איך בכל זאת מצליחים לאזן?
מהפך בחשיבה: לקבל את הבלתי נמנע
התחלתי להתנסות. במקום להילחם בשינה המקוטעת, החלטתי לקבל אותה. במקום לנסות בכוח להירדם מיד אחרי שהתעוררתי, ניסיתי לעשות משהו קטן ומרגיע – לקרוא קצת, לכתוב ביומן, או סתם לשבת בשקט ולשתות כוס מים. בלי טלפון, בלי טלוויזיה, בלי אורות חזקים.
ומה שקרה היה מדהים. גיליתי שהגוף שלי בעצם יודע מה הוא עושה. אחרי 20-30 דקות של פעילות רגועה, התחלתי להרגיש שוב עייפה, וחזרתי לישון בקלות. ובבוקר, קמתי רעננה יותר, כאילו קיבלתי בונוס של אנרגיה.
אבל זה לא הכל. השינוי הכי גדול היה בגישה שלי. במקום להרגיש תסכול וכעס על כך שאני לא מצליחה לישון כמו ש"צריך", התחלתי להסתכל על זה כהזדמנות. הזדמנות להיות עם עצמי, לחשוב, ליצור, או פשוט לנוח בשקט.
אני לא אומרת שלכל אחד זה יעבוד. אני גם לא אומרת שאני ישנה מושלם כל לילה. יש לילות שבהם השינה שלי עדיין מקוטעת, ויש ימים שאני מרגישה מותשת. אבל עכשיו, יש לי כלים להתמודד עם זה. ואני יודעת שאני לא לבד.
אז מה השורה התחתונה? אולי הגיע הזמן שנפסיק להילחם בטבע שלנו. אולי הגיע הזמן שנפסיק להקשיב לכל ה"מומחים" ונשמע לקול הפנימי שלנו. אולי הגיע הזמן שנאמץ גישה יותר גמישה וסלחנית כלפי השינה שלנו. אולי…?
אני יודעת שזה מעורר הרבה שאלות. וזה בסדר גמור. אני עצמי עדיין לומדת. אבל אני מקווה שהמאמר הזה נתן לכם נקודת מבט חדשה על שינה מקוטעת, וגרם לכם לחשוב קצת אחרת על עצמכם ועל הצרכים שלכם. עכשיו תורכם - איך השינה שלכם מרגישה לכם?
