אני זוכרת את הפעם הראשונה שנכנסתי לדירה שלי. התרגשות עצומה, אבל גם... חור שחור. מדף אחד, כן, אותו אחד שאף אחד לא רואה, היה מפוצץ בדברים שאני מתביישת בהם. חשבונות שלא שולמו, מתנות שלא אהבתי, זיכרונות שאני מנסה להדחיק. זה לא היה רק מדף, זה היה ייצוג פיזי של כל מה שאני מנסה לברוח ממנו.
אבל אז הבנתי משהו: מה אם במקום להדחיק, אני אנצל את המדף הזה כדי להבין את עצמי יותר טוב?
(רגע של כנות: זה לא קרה בן לילה. לקח לי הרבה זמן להפסיק להרגיש אשמה בכל פעם שנכנסתי לחדר הזה.)
למה המדף הזה כל כך חשוב?
כולנו מכירים את ה"בלגן מסודר" הזה. המגירה במטבח שמכילה הכל, הארגז במחסן ששכחנו מה יש בו, והמדף הזה. המדף שאף אחד לא רואה. למה אנחנו בכלל טורחים לאגור שם דברים? פרופ' שירלי טורקל, סוציולוגית וחוקרת טכנולוגיה, טוענת בספרה "Reclaiming Conversation" שאנחנו נוטים להצטבר חפצים כמנגנון התמודדות עם בדידות וחרדה. החפצים הופכים לסוג של עדות לקיום שלנו. מעניין, לא?
אבל אני חושבת שיש משהו נוסף. המדף הזה הוא לא רק אוסף של חפצים, הוא גם אוסף של רגשות. חפצים שמזכירים לנו כישלונות, החלטות שגויות, אנשים שפגעו בנו. וזה בדיוק מה שהופך אותו למקום כל כך חשוב.
התרופה? אותנטיות רדיקלית (במינון נכון)
אז מה עושים? לזרוק הכל לפח? אולי, אבל אני מציעה משהו אחר: לנסות להבין מה כל חפץ מייצג. לא מתוך שיפוטיות, אלא מתוך סקרנות.
לדוגמה, מצאתי שם פעם מחברת ישנה מלאה בציורים גרועים. הייתי ממש גרועה בציור! אבל אז נזכרתי, שבתקופה שציירתי, הייתי ממש מאושרת. זה לא משנה אם הציורים היו יפים או לא, מה שחשוב זה שהם היו דרך לבטא את עצמי.
הבנתם את הרעיון? אנחנו לא צריכים להתעלם מהחלקים הלא מושלמים שלנו, אנחנו צריכים לחבק אותם.
איך עושים את זה בפועל?
- תחילו בקטן: אל תנסו לנקות את כל המדף בבת אחת. בחרו חפץ אחד שמושך את תשומת הלב שלכם והתחילו ממנו.
- שאלו את עצמכם שאלות: מה החפץ הזה מייצג עבורכם? אילו רגשות הוא מעורר? מה הוא מלמד אתכם על עצמכם?
- היו סבלניים: זה תהליך שלוקח זמן. אל תצפו לפתור הכל תוך שעה.
- חפשו השראה ממקומות לא צפויים: אני, למשל, מצאתי השראה בספר על אמנות הסידור היפנית, KonMari. לא כי אני רוצה בית נקי (ממש לא), אלא כי היא מלמדת איך להתייחס לחפצים שלנו בכבוד והערכה.
(אגב, ניסיתי את שיטת הקיפול שלה על הגרביים שלי. לא עבד. אבל לפחות צחקתי.)
ואם בכל זאת חייבים לזרוק משהו?
זה בסדר גמור! לפעמים פשוט צריך להיפטר מחפצים שמזכירים לנו תקופות קשות. אבל גם כאן, אני מציעה לעשות את זה בטקס קטן. להגיד תודה לחפץ על השירות שלו, ולשחרר אותו.
מה הלאה?
אני עדיין עובדת על המדף שלי. יש שם עדיין כמה דברים שאני לא לגמרי מבינה. אבל אני כבר לא מפחדת ממנו. להפך, אני רואה בו הזדמנות ללמוד על עצמי, לצמוח ולהפוך לאדם שלם יותר.
מה איתך? מוכנה להתחיל את המסע שלך? אני אשמח לשמוע על התובנות שלך! כתבי לי בתגובות - מה החפץ הכי מוזר שמצאת במדף שאף אחד לא רואה?
